פודיניג במקום של המח

אני עייפה ובודדה ולא מצליחה לסדר את המחשבות שלי מספיק בשביל לכתוב אבל רוצה לכתוב כדי לרגע להרגיש פחות לבד. ופה קבור הכלב, כי קטעים כאלה הם לא טובים ולכן גם גורפים פחות לייקים ולכן לא באמת עוזרים לבדידות שלי. אני לא מצליחה למצוא את האמצע בין העתיד להווה או לעבר. מאז שיש לי את הפריחה לא עקץ אותי אף יתוש וזה מדאיג, כי לרוב יתושות חוגגות עלי. אולי יש לי בעיה בדם? זה עוד לא מרגיש אמיתי כי עדין אין טעם להתחיל לארוז. עוד לא קניתי ארון ומיטה ובכלל איפה עובר הגבול בין לחסוך לבין ליצור חלל שנעים לי בו, בכל מחיר. וזה קצת עושה לי להרגיש בודדה יותר ואני לא רוצה להיות רווקה בת ארבעים. אני רוצה לחוות, לעשות , לצאת להרפתקאות, להגיע למלון לפגוש גבר זר. אני רוצה להרגישה כנראה. אני הכי הכי הכי רוצה להרגיש אותו, אבל הוא לא פה.  אני לא רוצה למות. אני לא רוצה גם שאף אחד שאני אוהבת ימות. אם תגידו לי שאני צריכה לחור מי ימות, הוא או אני, אני בוחרת הוא בלי טיפת רגשות אשם. אני רוצה לחיות. אני רוצה שכולם סביבי יחיו. אני רוצה להרגיש שאני חיה. להרגיש. שזה יהיה מצחיק, נעים ומרגש. לאחרונה אני שכוחת כל מיני דברים שכחתי שהפשיסטית הייתה המילה וניסיתי להזכיר באקיוסמה ולא הצלחתי וגם עכשיו לקח לי כמה שניות להזכיר במילים שרציתי.  ושובעות הלכתי ששכחתי את השם של מקיל סטריפ. אני נהיית טיפשה יותר. אני ממש מפחדת מלמות אבח גם מתבאסת אם אמות ולא אספיד את עצמי. אבל מה אני אכתוב אספד וזו מחשבה יוצרת מציאות? ומה עם קארמה? ועם יש קרמה, למה אני פה והוא שם? כי לא ייתכן שיש קארמה בעולם אם שוב ושוב אני חוטפת מכות ולא הוא. וחשבתם פעם על דום לב? זה נורא מפחיד. ובכלל, כל הקונספט של מוות לא ברור לי. למצוא את האיזון בין עכשיו לחיים לאהבה לסוף. בין כל מה שלא הספקתי לבין כל הפחדים והחששות. לא יודעת, רק רציתי להרגיש קצת פחות בודדה. אני רוצה למצוא את המקום שלי בעולם, מישהו שיחשוב שאני מצחיקה. מישהו, אחד, כי אני יודעץ שכבר לא יהיו לי חברים. זנ בסדר, השלמתי עם זה. רק רציתי להגיד שעצוב לי, אני בודדה ואני לא בטוחה איל אני מרגישה בנוגע למעבר הזה. ולמה אין גבר שאוהב אותי ולמה יש מוות? וגלגל החיים אבל אין קארמה, כי אם הייתה קארמה היה מישהו שאוהב איתי עכשיו אבל אין. ויש כלבלב קטן ומתוק, שלצערי כבר ידע צער בחייו, שישן מתחתי וכשאני אבכה במטבח הוא כבר לא יהיה שם כדי להיות איתי, וכשאני אחזור שוברת לב הבייתה הוא לא ישן עלי קרוב קרוב, הכי קרוב עם הראש שלו ליד הראש שלי ולא יקום עד שאני אקום כי הוא מבין שאני עצובה? הוא אולי לא שומר עלי אבל הוא לא עוזב אותי לבד. הלוואי ויכלתי להבטיח לו ולכולם חיים מאושרים, הלוואי ואני אחיה חיה מאושרים ארוכים ממש ממש. הגיע הזמן לחזור להיות לבד.כמו בכל לילה, אני רוצה כל כך לקום מחר בבוקר, זה הכי חשוב. תנו לי את ההזדמנות.