אני יודעת שיום יבוא ואני ארצה לקיים את השיחה הזו איתו, אני בכנות חושבת שרק מולו אוכל לעבד את הדברים ולסגור אותם, למרות המוזרות המתבקשת. חשבתי לעצמי מה אני רוצה לקבל משיחה כזו, התנצלות? רחמים? הבנה? להטיח האשמות? להסביר בפרוטרוט כמה הוא דפק אותי? לשבת מולו ולהסביר לו כמה הוא פגע בי? כמה הוא עיצב את התפיסה העצמית שלי? אף אחת מהן לא מטרה שמצידקה שיחה כזו. לא, כשהשיחה הזו תקרה היא תקרה כשאני אוכל להיות במקום בו המטרה שלה לא תהיה אחת מעלה. כי אני יכולה לספר אירועים שהוא בכלל לא זוכר כנראה ולהסביר למה זה לא היה לא סבבה. לא סבבה היה לשכוח שאני באה ולתת לי להמתין מחוץ לדלת שעתיים. לא סבבה היה לתת לי ללכת בעיר זרה בחושך ולא להבין למה זה מרתיע אותי, לא סבבה היה לכעוס עלי שאני לא מוכנה להחזיר אותו הבייתה מהבסיס, כשלו בכלל לא היה רישיון. מרבית המקרים שהיו שם לא היו לא סבבה. המילים, או, המילים, קל להודות שהן היו פוגעות. יש משהו בלשמוע מבן זוג הראשון שלך אומר לך "פתחתי אותך והצטערתי לגלות מה יש בתוך" שנכנס כל כך עמוק לבשר. ש"איבדת אותי ברגע שהבנתי שאני יכול לעשות לך הכל מבלי שתלכי" שמבלבל לגמרי את תפיסה המציאות, הרי המטרה היא שאתמסר לא? פעם אמרתי לו שכואב לי ואז כעסתי על עצמי שאמרתי לו את זה, הרי לשם כך התכנסנו כאן, כדי להכאיב לי. קצת קשה יותר להודות שהיו מילים שהגיעו עם מעשים שהיו פוגעים. כלומר, לשמוע "אני שונא איתך" או "צאי לי מהמיטה", כשלא הסכמתי להזדיין איתו זה מלחים בין מין לבין היכולת להיות איתי. אחרי שהוא האשים אותי שהוא נכשל בטסט שלו כי לא הסכמתי להזדיין איתו, אמרתי לעצמי שבטסט הבא לא אתן לו סיבה לכעוס עלי, עשיתי הכל כמו שהוא ביקש, ניסתי להיות טובה יותר ולספוג יותר כאב ולתת לו להשפיל אותי יותר, הכל, רק כדי שלא תהיה לו סיבה לכעוס. בשישי בבוקר של הטסט קמנו מוקדם וכשאני עדין מנומנת התחלתי להתלבש, כבר לבשתי את החזיה, את בסריג הורוד שלי, בלי להבין בכלל מה קורה הוא שם אותי על ארבע על המיטה שלו וניסה לחדור עלי, פעם ראשונה ושניה הוא לא הצליח אז הוא פשוט השכיב אותי על המיטה והשקיע קצת יותר כח עד שהוא הצליח, עד שהתעוררתי מספיק כדי להבין מה קרה כל מה שעבר לי בראש אז "אל תתני לו סיבה לכעוס עליך". ירדנו ביחד מהמעלית וכשהוא התקדם לעבר הרכב הוא לא אמר לי להתראות. מילמתי לו "ביי *****" הוא המשיך להתקדם לעבר המורה, סובב את הראש ואמר ביי. כמה שנים אחרי, בן זוגי בעותה העת הפגיש אותי עם חברים שלו ושאלתי אם עשיתי משהו לא בסדר, כי כמה נראו קצת כועסים, הוא כעס עלי ואמר לי שלא הכל סובב סביבי. החלק שבאמת קשה להודות בו הוא המעשים שהביאו לפגיעה, אותה פגיעה שגרמה לי שמונה שנים לא להזדיין עם אף אחד. על זה אני לא באמת מוכנה לדבר, ואת זה אני יודעת שהוא לא זוכר. היו שם דברים שלא היו אמורים לקרות, שלא היה צריך לעשות, דברים שמובן למה הם השאירו לי צלקת. מרבית הזמן, וגם מה שאני חושבת שיותר קשה לי להתמודד, זה שתמיד היה ברור מה קורה, הוא יכאב לי וישפיל אותי ויגמור ואז ינקה הכל, ישחרר אותי , ישים אותי בתנוחה שהוא רוצה ורק אז יחבק אותי, בהנחה שהוא לא שלח אותי הבייתה כמובן. אבל כמעט כל פעם כזו הוא מתח את הגבולות שלי, לפעמים אפילו דברים מפורשים שביקשתי ממנו לא לעשות. הוא עשה דברים שלא רציתי, שלא היו לי נעימים וידעתי תמיד שזה סחר חליפין. כיום אני יודעת שפשוט יש מחיר ללהיות איתי. זה היה רק קצת סקס אלים, הוא הכאיב לי והשפיל אותי, זה הכל. דברים שידעתי שהוא יעשה. ומכל הסיפור הזה אני עדין הכי מתרטת על הדברים שלא קרו, שהיו דברים שלא רציתי ולכן לא הגשמתי את כל הפנטזיות שהוא רצה, שלא הייתי לו מספיק טובה, מספיק יפה, שלא מספיק התמסרתי לו, כי לא רציתי שהוא יצליף לי בכוס או יגיד שאני כלום. שאני סתם ילדה קטנה ומפונקת שאוהבת גברים שמוצלחים ממנה עשרות מונים, עם כרזימה וחוכמה, שרוצה שיפליקו לה בטוסיק. למדתי לאחרונה שהתחת שלי קטן מכדי להיות תחת, הוא "טוסיק", כמה פואטי.
זו תקופה של שינויים ושל גדילה, שכרוכה בה גם הרבה כאבי גדילה. אני לא יכולה יותר להגיד שזה סתם היה סקס אלים כי זה לא. זה השאיר בי טראומה אמתית, עם כל ההשלכות שלה. זה הטביע בי את התחושה שאני לא שווה אהבה של גבר, עם סקס או בלעדיו. זה גם יהיה להקטין אותו ואת המשמעות שלו בחיים שלי, הוא יצק בי את כל התוכן ואני אסירת תודה על זה. אני עדין צלע מצלעו, נגזרת שלו ומרבית המילים שלי הן בכלל שלו. אבל אני מבינה שאם אני רוצה להיות במקום בו אני רוצה להיות אני צריכה גם לעשות מעשים שהם מפחידים אותי וקשים לי, לצאת מהבית של ההורים, להתמודד עם המערכת היחסים הזו, למצוא מי אני. ולכתוב פה את הדברים קצת עוזר, כי אני לא מצליחה להגיד אותם בקול במסגרת אחרת. כי אני מבינה שזה לא הוגן לבקש ממישהו להקשיב לי. קצת כמו שזה לא הוגן לבקש ממישהו לאהוב אותי. לאחרונה אני חושבת שברור שאני רווקה, כי הגברים שאני רוצה מחוץ לליגה שלי, אני לא טובה בשבילם. בכל מקרה, אני יודעת שאני אצטרך את השיחה הזו איתו כדי לעשות שלום עם מה שהיה שם.