אני צריכה לבחור האם אני רוצה לחיות חיים ללא אהבה או לא לחיות בכלל. לאט לאט התקווה שקיים שם מישהו שיואהב אותי מתרוקנת לגמרי. אני לא יפה, אני לא סקסית, אני לא חכמה ועם השנים אני רק נהיית פחות מכל אלו. גופי עדין מתוח וחלק אבל גם זה יעבור. אין לי חיוך ממיס או עיינים כובשות או אופי. יש המון צורות לאהבה והיא מופיעה בכל מקום, אבל היא לא ממלאה אותי בצורות האחרות שלה. אני לא יודעת לאהוב, לא את עצמי ולא את הבריות. זה כבר לא יהיה אחרת, הרבה זמן תמיד קיוותי שפתאום היא תגיע גם בצורות אחרות. אין לי ערך מוסף בחיים של מישהו אחר ולכן אין צורך בי, פעם לפחות עוד הייתי טובה לארוגזמות. אז נשארתי רק עם הבחירה לחיות ללא אהבה או לא לחיות בכלל. פעם זו הייתה בחירה קלה, מובנת מאליה, קודם כל לחיות. היום זו כבר דילמה שאני דנה בה ברצינות תהומית. אני לא אהיבה. אני לא חושבת שהחיים שווים בלי אהבה, ואני צריכה לבחור מה שווה יותר החיים או אהבה.
