פודיניג במקום של המח

אני חושבת שהדיסנונס נובע מכך שהוא תבוע עמוק בתוכי. לרוב אני אומרת שלפניו הייתי סתם ילדה חלולה מתוכן והוא הכניס בי תורה, את יהושע ליבוביץ, את עמוס עוז, את העברית, מיניות, אניטימיות, כאב ומרוכבות. המילים שלו מלוות אותי לכל מקום, צצות בכל פינה. פעם בריב אמרתי לו שאני הנגזרת שלו והוא אמר שזה נורא עצוב ואני העמדתי אותו על טעותו. היום אני כבר יודעת להגיד שהוא צדק וזה באמת נורא עצוב. בן זוגי אחריו נהג להגיד שאנחנו שלושה בקשר, הוא היה שר לי את "אריק" של שלומי שבן רק בשינוי השם.  אפילו ההרשמה לכלוב קרתה כי הוא אמר לי. אני גם מודה בזה בריש גלי, אני הנגזרת שלו, אבל פה אין את לגרנז שיחבר בין שליליות הנגזרת לירידת הפונקציה. האמת היא, שאין לי מושג מה הייתה ההשפעה שלי עליו, אלא אני רק מסיקה מהמרחק ביננו שחוק שלישי של ניוטון לא מתקיים פה, והשפעה שלו עלי שונה מהשפעה שלי עליו ואולי פשוט זו לא מכניקה קלאסית.  חלק מהמרחק בנינו נובע מהשוני ברגש שלנו אחד כלפי השניה אז והיום, מהיותו הגבר הראשון והאחרון איתו הזדיינתי לעומת היותי השלישית שלו וממש לא האחרונה, וגם מהכאב שאני חיה איתו אחרי המערכת היחסים הזו ולא הוא. בנוסף, אני לא מצליחה לעבד את הדברים, אין לי מישהו שמספיק אוהב אותי כדי לשמוע, אני לא מדברת על זה עם המשפחה שלי, לא בצלחתי לדבר על זה בטיפול בעיקר כי אני לא יודעת להסביר מה היה שם, זה כואב נורא אבל אני תופסת את עצמי אומרת שוב ושוב שזה בסך הכל רק קצת סקס אלים תתגברי. יש דברים שקשה לדבר עליהם, שקשה להגיד בקול, כי המציאות מורכבת ואני רוצה לבחור לתפוס אותה אחרת. כי אני רוצה לתפוס אותו בצורה מסוימת. אני לא יודעת איך לשחרר ולעבור הלאה, בכללי, כל כך קשה לי עם בני אדם שעד שאני מוצאת מישהו אני לא מבינה איך אפשר לשחרר ולעבור הלאה.