לפני 4 חודשים. יום שבת, 4 באוקטובר 2025 בשעה 10:09
השמש ירדה לאטה מאחורי הרי יהודה, מטביע את השדות בגווני זהב וכתום. הדשא היה רטוב מעט מטל הערב, וריח של אדמה לחה.
נועה חזרה מהלול, הבגדים שלה עוד נושאים את ריח היום תערובת של תרנגולות, קש, וזיעה מתוקה. היא עצרה ליד הברז שבחוץ, שפכה מים על הפנים, הרטיבה את העורף, ואז היא שמה לב שהוא עמד שם, על שביל החצץ שליד הצריף הישן, עמית, הנגר החדש הגיע רק לפני שבועיים מהעיר. השמעות במושב אמרו שהוא בא "להתחבר לאדמה", אבל נועה ידעה לזהות מבט של מישהו שמחפש יותר,הוא חייך.
"את תמיד עובדת ככה קשה, או שזה רק בשבילי"
זה לא הרושם, אני רוצה לעשות את זה. עמית התקרב, המרחק ביניהם הצטמצם כמו מעצמו. אצבעותיו נגעו בזרועה, מלטפות את העור החשוף שמתחת לגופייה. זה היה מגע של מישהו שלא ממהר – מישהו שמבין את השקט של המקום
"התקלחת כבר?" הוא שאל בקול צרוד