אוקיי, אז פנטזיית העמוד שלי מתחילה להתגבש והיום הייתה לי תמונה.
אני רוצה במה גבוה, שהכל יהיה חדש ונקי. שחור עם מתכת. לא, לא! בעצם, במה לבנה או בז׳ עם שילובי מתכת. כן. אבל עדיין יהיה חשוך, מואר באור צהוב מעומעם.
אני רוצה להראות ערומה. תחתון שמותאם לצבע גוף, כנל הכיסויים לחזה. משוחה בנצנצים זהובים שבולטים בתזוזה, על כל הגוף.
מגפיים עד אמצע השוק, עם קשירת שרוכים ועקבים מותאמים. גם, צבע בז מפוצצות בנצנצים.
שיער פרוע ונפוח מהרגיל, ואיפור עדין שיסתכם בעיקר באיליינר והדגשות תווי הפנים הרגילים.
בארץ זה לא יקרה, למרות שאני לא מכירה את כל המקומות שיש. ואפילו אם הייתי מתפשרת על מועדון חשפניות שחור ומלוכלכך, ביררתי, ואת הכסף הן עושות רק מהריקודים האישיים. וזין שלי רק בשביל להגשים לעצמי פנטזיה, להמרח על אגן של גברים בשביל עשרים שקל, איכס. (אבל תחשבי.. עשרים שקל בשלוש דקות, כמה זה לשעה. תחשוב אתה, כמה ריקודים על אגנים דוחים בשעה. גועל נפש, תרתי משמע. והנפש שלי רוצה לבן או בז, בלי שום שום מגע או קרבה)
גם בלי קשר, כל ערב אפחד שאיזה חבר של אבא שלי נמצא שם ורואה.
רק ווגאס, אבל אף פעם לא חשבתי על ווגאס, אני לא טיפוס של סדום ועמורה. קוקאין וזיונים. בסך הכל בא לי שואו, להרגיש גדולה.
למרות שגם אם חבר של אבא שלי יראה ויגיד לו, פאפו שלי תמיד מתעלם. זה יותר קל לו.
שנים טרחתי והתאמצתי להחביא ממנו קעקועים, בלילות שהייתי נמצאת אצלו, הייתי הולכת לספה נותנת לו נשיקת להתראות ומדדה החוצה בהליכת סרטן מוזרה או בכלל לא מסתובבת, הולכת אחורה כשהפנים אליו ובפנים לדלת דופקת איזו תנועה שתשחיל אותי מחוץ למשקוף בבטחה. כמה התאמצתי שלא ידע.
וכשכבר לא הייתה ברירה, פשוט הלכתי לידו בנונשלנט כשהם קצת חשופים, כל פעם אחר והוא בכלל לא אמר לי כלום. התעלם. פו, הדרך הקלה.
כשאיזה מכר שלו שאל אותי מה זה שם ברגל ואם אפשר לראות, וגרם לי להרים את החצאית ולחשוף את הירך שלי בבושה ואמר לו ״אה קעקוע יפה״, ידעתי שהוא באמת ראה. כי הוא פשוט בחיים לא אמר לי על זה מילה אז חשבתי שאולי קצת עיוור.
יומיים לפני שעשיתי ניתוח אף, היינו בארוע של חבר. אמרתי לחברה טוב, עושים שני צייסרים ואת באה איתי החוצה, אני מתקשרת לפאפו לספר לו.
היי אבא, מה נשמע? כןכן יופי. מממ ביום שלישי אני עושה ניתוח אף. זה רפואי כזה.
״אמא יודעת?״
כן בטח, אמא יודעת (אמא אמרה שהיא לא תתן לי להכנס הביתה, אבל זה איום לא אמין. וזה הכסף שלי שאני הרווחתי לבד. אז קפצו לי. אמא אוהבת אותך)
״טוב אז בשעה טובה״
כןכן בשעה טובה. ביי אבא
ואז הסתכלתי על החברה במבט מופתע. ״הוא אמר לי בשעה טובה״
אחכ באותו שישי הגעתי אליו לארוחה, עם פנים נפוחות מפוצצות בכחולים ואדומים ודם ונפוח ותחבושת באמצע הפנים ואיכסה גדול
והוא לא אמר לי כלום. ואני עוד יושבת מולו בשולחן.
אפילו לא שאל אם כואב, או למה שיקרתי שזה רפואי ולמה בכלל אני צריכה ניתוח אף, האף הטבעי שלי קטן ולא מזיק.
איך הגעתי לזה,
בסך הכל רציתי לספר על הפנטזיה שלי עם הנצנצים והשיער הפרוע.
פאפו, אוהבת אותך. הלוואי שבשבת הבאה נלך לרכב על סוסים.