לפני 3 שנים. 19 בדצמבר 2020 בשעה 16:02
תמיד הוא מעלי, כל הזמן צעד מלפני.
שיער כחול בוהק, כמו השתקפות ירח על שחור, ועיניו אדומות, אינן אנושיות.
מבטו חזק ויציב, רעידה לא אמצא. שיניו חדות, עבות, נימים ארוכים, כשל חיה. שערו כחול בוהק, והאף שעל פניו מריח היטב.
צעד מלפני תמיד הוא יהיה, הזאב. תמיד מעלי משקיף בגבעה. ואני חושבת שהתקדמתי, התרחקתי, נעלמתי בזווית והנני אפילו טובה, ובאותו רגע ארגיש את רוחו מעלי, חומקת ממבט עיני. שוב הוא הקדים אותי, תמיד מלפני, אני תמיד תחתונה.
הזאב הכחול עם שיני הלהב, ריחו מופלא וכוחו למרחקים נשמע.
ואני כזו קטנה, לוחמת מופלאה. חזקה, עוצמתית ומרשימה. נתונה לזאב, נתונה לאור הירח. הרוח מקררת ושורקת, אך היא הביאה איתה בשורה. אינך לבדך. כי הזאב תמיד מעליך, הרימי מבט והרגישי. אל התחתית התמסרי, בראש כפוף המשיכי, ידיים צמודות, מושתות לפנים, בכניעה. סוף סוף ישועה.
