לפני 4 שנים. 11 בנובמבר 2020 בשעה 17:34
אני נמשכת לחיה, לא לאדם. כמה וכמה פעמים דמיינתי עצמי מתחרמנת על גזע עץ. כה יציב עבה ודומם. כה סבלני ומלא קמטים של שנים. והפות שלי על העץ והפה שלי מוצץ ענפים, והחזה נשרט מכל העלים.
בעלי חיים זו התשובה. חדים, מהירים, אינם שואלים. בעלי חיים, יצריים, עם חושים מחודדים ונטולי מילים. חיה בדמות אדם אליה אמשך. אנוש זוז הצידה, אני לא תחתיך. אני מתחת ליללות, לריורים, למילים ללא שפה. לנשיכות, לשריטות, למשיכות, למשחק הכוחות.
אני נמשכת לחיות, ולא לשפת האדם.
גוף חזק עם זין מוצק. בעלות, שייכות, חינוך, רצועות, קולרים, נשיכות, אפיסת כוחות. הטורפים מדברים ללא מילים.
