״לא מספיק, לא מספיק״
אוף. שיט. לא שוב הם.
לא עכשיו, אני באמצע משהו
״לא מספיק יפה, לא מספיק אמיצה, לא מספיק פתוחה, לא מספיק ברורה, לא מספיק רזה, לא מספיק טובה, לא מספיק נקיה, לא מספיק חמקמקה, לא מספיק מלקקת, לא מספיק מגרגרת, לא מספיק מלטפת, לא מספיק פועלת, לא מספיק עצמאית, לא באמת ילדה, לא מספיק אישה, לא מספיק זונה, לא מספיק מדברת, לא מספיק שותקת, לא מספיק חושבת, לא מספיק מסכנה, לא מספיק בטוחה״
שקר. אל תתני להם להשתלט.
הנה, את יודעת מה לעשות. קחי את הסכין, את רואה את הבליטה בבטן? זה הם. תשייפי שלא יראו. שימי פלסטר לכסות, אוזניות על האוזניים, צאי החוצה וזהו נגמר.
אבן אחת נפלה במעלה ההר, התגלגלה והתנפצה. עשתה רעש מפחיד. בהלה רגעית.
״פסט, פסט, את זוכרת?
טיפשה, פחדנית, מתכחשת, חלשה, נואשת, נזקקת״
הפלסטר כבר לא מכסה, הבליטה שוב שם. פתרון חיצוני לא יעזור.
צריך ניתוח. לפתוח, למצוא, לשאוב, למשוך, לעקור. כמה שזה יכאב, וישאיר גם לרגע חור.
אבל אואה, אחרי שנסיים, את תמיד תאהבי את הדמות שבמראה.
