היה לי חלום על איש שמת
סליחה, קראתם את זה מהר מידי.
על איש אמת התכוונתי
האיש המת סיפר את האמת
שכולם די טיפשים
כולל אני כמובן
לא כולם
אבל הרוב
הייתי שואלת אותו שאלות על החיים
״החיים?״ היה שואל אותי, ״אבל אני בין המתים״
נגעתי בו כדי לבדוק אם הוא מוצק
והסתכלתי עליו בפרצוף מוזר
אבל לא היה לי נעים להגיד, איש אמת אתה נראה די חי
כי הוא הרגיש לי חכם ממני. ואיתם אני לא מתווכחת.
גם עם טיפשים ממני לא מתכווחת, אולי כי הצדק לא חשוב לי מספיק ואולי כי הזמן שלי חשוב לי מידי.
מה הטעם להתווכח עם טיפש, או אפילו עם רוב החכמים. אנשים מחפשים להקריא מידע מהמוח ולא לשנות לעצמם מחשבות. זה נעול במילא ויותר קל להשאר על אוטומט.
אולי אני לא משכנעת מספיק לטעמי גם, כולי ילדותית, נאיבית ופחדנית. בטוח לא משדרת רצינות. אולי רק בסביבה הטבעית שלי, שהיא בין אנשים הזויים עם ניחוח של טיפולים, פתאום אני הופכת לרצינית.
אז האיש אמת החליט שהוא מת.
וזרמתי איתו כי נו שיהיה.
שאלתי אותו איך המוות
והוא אמר לא מורגש
״איך אתה יודע שאתה מת, איש אמת? אם תיכנס לתוך הים הסוער לא תטבע לעולם? נשמע שווה״
ואז הוא סיפר לי שמעולם הוא לא הרגיש חי. אז הוא הגיע למסקנה שהוא מת.
ולדעתו כמעט אף אחד לא הרגיש
אולי לפרק זמן קצר שתלוי בדבר
וזו לא חיות, זו התרוממות רגעית שבכלל לא נחשבת בעיניו, כי אילולא הדבר שנתן את ההתרוממות לא היה בכלל חיות. ואם זה תלוי ב, אז זו לא חיות.
ככה הוא מדבר, אני נשבעת. עם אילולא (הוא גם מדגיש את זה. כמו איזה רבי. אילוליי, מסולסל. בפעם הראשונה הרמתי גבה גם נבהלתי מהטון, פתאום הוא צועק. אחר כך הרמתי שפה לחיוך)
״אילולא האילולייי שלך, לא הייתי מחייכת עכשיו. גם החיוך שלי לא אמיתי בגלל שזה תלוי באילולייי המסתלסל שלך?״
הוא חייך
ואמר לי ילדה טובה
ואני נשארתי תוהה
ואז נכנסנו למים ועשינו תחרות מי מחזיק הכי הרבה זמן בלי לנשום
והוא נחנק לגמרי
ואני צחקתי צחוק שהוא לא אמיתי הוא רק כי הוא נחנק והוא בכלל מת הרי אז מה הקטע
והוא בלבל לי את הראש כי לא הגעתי לגרעין
ועכשיו הכל נראה לי לא אמיתי ותלוי
ופעם הבאה שאראה אותו אגיד לו פאק יו איש מת הרסת לי מלא דברים
ותודה רבה
פתחת לי עוד קצת את המחשבה
