כל האתמול נתנו לי לשתות רק מיצים טבעיים ולא משביעים או טעימים. מלא עשבים.
מהבוקר לא נותנים לי כלום מלבד מים. אני לא יודעת מה קרה.
רעבה.
לא נותנים לי לצאת מהחדר. נעלו אותי בפנים וכל מה שאני עושה זה לשכב במיטה.
הגיעו שלוש בנות מטעם משק האחוזה. קילחו אותי בצורה יסודית, ניקו לי את הציפורניים ואת איברי המין.
צבעו לי את כל הגוף בצבע ורוד חזק שהוכן מעשרות פרחים ובעזרת צבע לבן ומכחול ציירו לי פסים לרחבי הגוף. מזכיר צורת זברה. כל הישבן צבוע בלבן ורק בפטמות לא נגעו בכלל.
לקיבוע הצבע וגם לשם ההברקה, משכו אותי בחומר חלקלק ומבריק שגרם לי לנצוץ ולהראות כאילו יש עלי בכלל חליפה.
קיבלתי קולר מתכת כבד בצבע זהב עם אבן ענקית בצבע ורוד, שממנו משתלשלות שתי שרשראות מתכת בשני הצדדים.
גם צמידים תואמים מתכתיים וגדולים. אחד לכל מפרק. ידיים וקרסוליים. גם להם מחוברת לולאה.
הכל מאוד יפה, אבל הם שכחו את השמלה.
לאחר שעתיים של התארגנות ובטן מקרקרת, החושך ירד והוציאו אותי עם חלוק אל האודיטריום של הכפר.
הייתי שם פעם אחת, ראש הכפר לקח אותי לראות מופע שוורים. בן אדם נלחם בעזרת מוט ברזל בשור ענקי. זה גרם לי להקיא.
אנשים מכל עבר. ואני במרכז. איפה שהשור המסכן היה אז.
מוטות עץ שמודלקים בלהבה ענקית עושים חום ואור מסביב.
קריאת תופים קצרה והכל דמם. אני עומדת צבועה כמו זברה אלגנטית וורודה, מחכה להבין מה בדיוק המטרה.
ראש הכפר נכנס ובחן אותי לעיני כל מכף רגל ועד ראש. ציפיתי לשלום, לחיוך קל, אבל הכל היה מאוד קר.
תוך רגע שתי הלולאות של הצמיד שבקרסוליים התחברו אחת אל השניה.ואני בעמידה.
ראש הכפר החזיק בידו מחטים קטנות והחל להכניס לי אותן בעדינות נעימה.
זה איבן. שמר אותי זקופה, שמה לב ומודעת לכל נשימה.
מחט אחת בין החזה, אחד באזור הסרעפת, אחת מעל לטבור ואחרונה מעל איבר המין.
וכך גם מאחורה בין החוליות.
הרגשתי כאילו יש לי מחוך בלתי נראה שמכריח אותי להיות זקופה ודרוכה.
הוא הסתובב סביבי ואני משתדלת לשמור על שיווי משקל עם רגליים שמחוברות אחת אל השנייה.
השיער שלי נמשך לאחור והצוואר קיבל נגיסה קשה וארוכה. שמרתי על איפוק, בזכות איבון המחטים. ובלי להוציא שום הברה.
הוא גרם לי לדימום. הסתכלתי עליו בפליאה.
הוא שיחרר את המחטים שהיו לי בגב, וגם כשהם אינם התחושה עדיין ישנה. זקופה. רק נשימה חלשה וחלקה.
הרים אותי בעדינות והשכיב על הגב. הידיים גם הן נקשרו מעלי באמצעות הלולאה.
הוא החל לנשוך לי את הפטמות. חזק כמעט כמו את הצוואר. ושוב, אני דוממת. מרגישה שלא יכולה להתפרע או לנסות להתפתל. כאילו מסמרו אותי את הרצפה.
חיבר לכל פטמה צבט שלחץ בחוזקה והוציא ממני את אנחת הכאב הראשונה.
עוד שניים, קצת יותר גדולים, תופסים פנים כל ירך וגורמים לכאב החד והצובט שהרגשתי אי פעם. הכאב מועבר לכל הגוף. מכפות הרגליים ועד לקודקוד הראש
שכחתי בכלל שהייתי רעבה. אבל החולשה ברורה. אין לי כוח או אפשרות להלחם בכאב. לנסות להתנגד ייקח ממני יותר מידי אנרגיות שלא קיימות.
ומרגע לרגע ראש הכפר היה נראה לי יותר יפה.
הפה שלי נפתח והוא התיישב לי על הפנים, חודר לי את הגרון בחוזקה. אין לי אוויר ומאוד קשה לי לא לזוז, אבל אני מנוטרלת ואין ברירה מלבד להתמסר
הוא הוציא את זרעו על הפנים שלי והחזה ומה שנשאר החזיר לי לפה.
אוכל.
הראש הסתחרר והסתכלתי עליו מנוטרלת מהבעה, מאוהבת וכנועה.
שיחרר את כפות ידיי, הרים בשנית והפעם אני על ארבע בריצפה. המחטים עדיין בבטן והפטמות והירכיים עדיין עם צבטוט.
פתח את פלחי הישבן שלי ובבת אחת שהפתיעה אותי חדר בחוזקה. החור הזה מעולם לא היה בשימוש כזה והכאב היה חד, מפלח ומבהיל.
ראש הכפר לא עדין ואיבר מינו זקוף ורחב.
כל חדירה שלו חזקה וישירה. אחרי מעט זמן התרגלתי לתחושה. הגוף איבד אחיזה והראש הסתחרר מעונג מפתיע. גנחתי באריכות וחוזקה שקטה. הפה נפתח והאישונים הסתלסלו לאחור.
הוא יצא מהחור האחורי. פיסק את הקדמי. עם כף רגלו הגדולה הכניע את ראשי את הרצפה. הייתי חייבת לשמור על גב מקומר, שהפטמות לא יגעו ברצפה ועל רגליים יחסית קרובות, אחרת הצבטוט יותר לוחצות.
הוא חדר אותי בחוזקה. חדר, זו בדיוק המילה. כמו חיית אדם, ואני הבהמה שלו שהוא מכניע מול כולם.
הנהמה הזו. הוא לפני פורקן. מרגישה נוזל חם בחור הקדמי, מתמוגגת. כניסה חדה. נוזל חם גם באחורי.
הרים אותי בבת אחת לכריעה מולו, הפה פתוח כבר מאז החדירה הראשונה. והנוזל הטעים, המר, הסמיך, החם. טעם החיים, האנרגיה היחידיה שמתפרקת לי בגוף כרגע, נכנס לי עמוק עמוק לגרון.
פרצוף של הקלה של פני ראש הכפר.
תחושה עילאית אצלי בגוף.
הוא הסיר ממני את המחטים. אחת אחרי השנייה. עם כל אחת שיצאה פלטתי נשימה עמוקה, כאילו הוציאו אותי מהמים אחרי תקופה ארוכה.
הסיר את כל המצבטים והלולאות, שמילוא את גופי בסימני מזכרת.
הרים אותי בזרועותיו ואני על סף עילפון. מרגישה נקייה. כאילו ירדה מגבי מעמסה כבדה שלא ידעתי שהייתה.
החורים שלי כואבים. רק שלא תעבור התחושה.
כי כל פעימה של כאב מזכירה לי איפה הייתי לפני שנייה.