עבר שבוע ואני מאוהבת.
אני חושבת את זה עכשיו תוך כדי ששוכבת על המיטה עם חיוך מאושר, ידיים וישבן שזזים מצד לצד כי אני רוצה תנועה.
פוהוו אהבה
מיום ליום התרגלתי יותר, רוב הזמן אני די לבד. מעסיקה את עצמי. אני המסומנת של ראש הכפר, אז זכותי ללמוד מכל אדם. אני לא בטוחה שהנוכחות שלי נעימה להם, אני עדיין נחשבת לזרה שתפסה מקום של נסיכה.
הנשים שמבשלות משעממות. בישול זה משעמם. יוצא מלא אוויר חם ולפי איך שהן נראות, הן גם טועמות המון.
יש חווה קטנה. גם הפרות לא כאלה מעניינות. כשאני קצת מגורה, אני הולכת לחלוב מהפרה.
עבודות ניקיון זה לא בשבילי. אני מנקה רק לעצמי.
יש סוסים ואני לומדת לאט לאט לרכב כמו שצריך. פעם ראשונה הייתה ממש מפחידה. הסתכלתי וחיפשתי את הסוס הכי רגוע שיוליך אותי בבטחה בהתחלה.
אף אחד לא מדבר איתי בחווה, אז המצאתי לו שם בעצמי. שאשמור אותו איתי.
ראש הכפר כמעט ולא מתייחס אלי. לפעמים זה נחמד ולפעמים מעליב.
אבל זה גורם לי למצוא הרבה תעסוקה. למדתי לזרוק אפילו חנית חדה.
קיבלתי כל מיני תכשיטים כאלה שכשאני שמה אותם, אני מתנהגת כמו אישה. הם יפים ונראים אמיתיים. יש לי שרשרת נחש זהובה. פעם קניתי אחת כזו במציאות הישנה, באיזו חנות זולה.
ראש הכפר לא ישן איתי, גם לא שכבנו בכלל. אפילו לא טעמתי את איבר מינו. ממ, אני רושמת את זה ושוב רוצה לרוץ לחלוב פרה.
בבוקר מעירים אותי ומבקשים ממני להסתכל עליו מהחלון, יוצא מהדלת עם גופו החזק ומלווה בשיירה של אנשים כאלו ואחרים.
הוא לא מנופף לי לשלום, ולא מבריח נשיקה מהאוויר. הוא אפילו לא מסתכל עלי.
אבל התרגלתי וזה כבר נראה לי כמו טקס בוקר הכרחי ונפלא.
כשיוצא לי להיות איתו לבד בחדר אני מנסה. כלכך מנסה.
מראה לו כל מיני חתכים מטיולים בחווה, מראה לו את הסימנים מהנפילות מהעצים, מראה לו צלקת חדשה מהחנית החדה.
תראה קצת חמלה, תן לי אהבה.
אחר כך אני יורדת על ארבע, מלקקת לו את הרגל עד שהוא פוקד עלי בנהמה חלשה להפסיק.
אני לא מוותרת, מסתובבת ומרימה את החצאית, מראה לו שאני אישה. נושמת עמוק כשאני ככה מוצגת מולו ומבקשת מהחורים שלי לקרוא לו. "בבקשה, תהיו מגרים. בבקשה, תיפתחו ותשאבו אותו. בבקשה, רק אתם יכולים"
אחרי כמה דקות ללא תגובה, משעמם לי ואני מסתובבת ורואה אותו באותה תנוחה.
ראש הכפר הזה כזה קשה.
זה מדליק אותי וגם מעצבן. אז למה קראת לי בכלל, וגם טוב תמשיך. אל תיכנע. נו באמת, אני רושמת את זה כאילו שאני מחליטה.
אז אני מאוהבת.
כי הוא כזה יפה וכזה חכם וכזה חזק. ויש לו שפתיים מהממות וצלקת מעל הלחי.
יש לו שיערות בחזה וצוואר עם וריד רחב.
יש לו עיניים מפחידות וגם מטריפות וכזו עצמה בכל תנועה.
הוא כזה מאופק וגורם לי להתחנן לקרבה.
היחידי שמדבר כאן בשפה נורמלית, אמר לי משהו על טקס חניכה והסתכל עלי מכף רגל ועד ראש עם חיוך ממזרי ומרוצה.
אני לא יודעת מה הוא רוצה.
בכל מקרה, הכל אעשה.
