בזרועותיו החזקות נלקחתי לתוך בקתה
קטורות מילוא את האוויר בריח חזק וסמיך של עשן
הכל מעץ, עם שטיח שעשוי כנראה מעור של חיה
יש גרזן על הקיר, שוט לאילוף חיות בר, וראש של נמר אשר נעול במבטו האחרון והחזק.
הונחתי על הרצפה, נשענת על מעקה מעץ שנמצא במרכז החדר
לא הוצאתי מילה, כששוב נקשרתי בלי יכולת תזוזה.
מפרקי כפות הידיים נעלות חזק אחת אל השנייה, כמו גם הקרסוליים
אני כלכך עייפה. אין לי כוח לחרדה.
אין לי איך לתקשר, הוא דובר שפה מוזרה.
בדיקה מקיפה יותר, בגדי נקרעו ממני בשנייה.
ניסיתי במבטי להראות כעס, אני לא מרוצה. עזוב אותי, אני לא בובה.
אבל זה אפילו לא שינה. ההסתכלות עלי הייתה חיצונית, הנפש כרגע לא עניינה.
הוא פשט את חצאית העור שלו שהגנה עלי מאינטימיות, גופו ערום למולי. הכל גדול ומלא שיערות ערווה.
קירב את איברו הזכרי אל גופי, התהלך סביבי.
קירב אל אפי, אל אישון עיני ואל ראשי.
בתור אישה כנועה התחשק לי רחמים, מעט חמלה והגנה.
ניסיתי להתיק את עיני, ניסיתי לייבב וניסיתי להסתיר כל זכר להנאה. בתמורה השיער שלי נמשך לאחור והפיטמות שלי נצבטו בחוזקה.
הוא נעמד מולי והתחיל לסמן בשתן שלו,
יוצר עיגול עם ריח חזק מסביב לגופי
בבת אחת, כמענה לנהימה חזקה שלו שהופנתה אל הבחוץ, כל לוחמי הכפר נכנסו לחדר. פשטו את בגדיהם והסתכלו עלי קשורה, עירומה ומוקפת בשתן של מלך הלהקה.
אני בת ערובה, שסומנה.
למולם הוא הוציא חתיכת מתכת קטנה, קירב לי אותה אל השפה ובמהירות מפתיעה, פצע לי את חתיכת העור האדומה.
לקח טעימה מדמי והכניס לפה.
אונן בצמוד אלי עד שהגיע לפורקן נבחני. וזרע לבן וסמיך בעל ריח דומיננטי יצא ממנו
מרח את שתי עצמות הלחיים שלי בנוזל הלבן, פתח את פי והשקה אותי במה שנשאר.
לעיני כל הלוחמים.
סומנתי והמשמעות היא ברורה.
הפכתי לרכוש הכפר.
חיצונית.
ארבו לי, לקחו, קשרו, התישו.
הלכתי לישון במיטה לבד, אחרי שדאגו לי לארוחה ומקלחת חמה.
מחבקת את דמותי החדשה או הישנה.
בתוכי מתרגשת מהמחר, ומקווה להתמסר מהר לחוויה.
כאילו שיש לי איזו ברירה.
