יום אביבי, יש מלא ציפורים בשמיים והשמש יחסית לעונה מאוד חמימה.
האוויר שורק הללויה וגם הצמחים יוצאים מהמחילות
מתקדמת עד שמגיעה לחומה
״אוי. אוף. אבל למה?״
מסתובבת כאילו לא ראיתי אותה ולחזור אחורה היה האופציה המועדפת מהתחלה.
הרגליים לא רוצות, נהיות כבדות.
אבל.. לחומה?
מסתובבת לעברה. הלב לא רוצה. נהיה עייף.
יש שני גופים
אחד פיזי שרוצה להתקדם
ועוד אחד שיושב בפנים שמת מפחד משינויים.
טוב, יכול להיות שהוא יודע, שאם השינוי יהיה מספיק גדול, הוא באמת ימות. וכנראה שהמוות הוא הפחד הגדול גם של השדים.
אני עומדת מול החומה, רוצה לחצות אותה ויודעת שיכולה, אבל הרגליים תקועות באדמה והראש מופנה מעלה נאחז בשמש החמימה.
מרחוק מגיעה דמות גדולה
נזכרתי שאני אישה, אז הבלטתי חזה לכבודה.
שוט ארוך בידה. זה כבר מחרמן אותי אני יודעת.
אל האדמה, להתחכך בנעלה. להיות זונה. אש פראית מינית חיה בהמה מיילת נובחת מכונסת מרימה ישבן שפת חיות משחקי מוחות כוחות
אבל היא כאן רק לעזרה. האנרגיה המינית מדרבנת אותי לעשייה.
נהמה. מכת שוט על הרצפה ועוד אחת על החומה.
בסדר, אני מנסה. הראש מאוד מאוד כבד, עשר קילו לפחות והוא מוריד אותי לרצפה.
הצלפה עלי. יש. זרמים, כאב, נבהלתי מהמכה. שכחתי דעת הראש התנקה, יש חלון זמן קטן שבו אני יותר רזה.
אל החומה ומעבר. זה לא היה קשה הרי זה ברור. זה רק הראש שמוריד מטה ואם אנקה אותו, אהיה בלון מרחף באוויר. אמשיך מעלה ומעלה עד שאגע בשמש עצמה ושם ארדם עד הסיבוב הבא.
הו, דמות גדולה ויפה, בבקשה תוציאי אותי מגופי
האם זה אפשרי?
