"היא איננה יותר"
זו התשובה שחזרה שוב ושוב, לכל מי שפקד את שער הכניסה.
הסיפור על העלמה הנבונה, עם הקריירה המזהירה, שהפכה לשפחה של בעל אחוזה, נשמע למרחקים.
כה מבוקשת היא הייתה, חיכו בתור שיפתח המסחר. מידי שבוע הייתה מקבלת פרחים, מטעמים יקרים ויינות משובחים. כשקיבלה זוג עגילים חייכה בסיפוק.
איך היא הגיעה לאחוזה? זו שמועה שעדיין לא אומתה.
חלק אומרים שיגעון. חלק אומרים שראו אותה נלקחת באזיקים, נלחמה על עצמאותה האחרונה.
חלק אמרו שהגיעה חיה אכזרית מהמיתולוגיה הייוונית, והיא הופכת אליה כל לילה, ובגלל זה עד עכשיו הייתה בודדה.
כלכך הרבה שמועות ודיבורים, שאנשים באמת חשבו שבשעת לילה, ישבני המוצק הופך לזנב ארוך וכחול. שיני הישרות הופכות לנימי חיות, ושערי השופע הופך לרעמה פרועה.
את האמת רק אני יודעת. האנשים לא יבינו פשטות.
הגעתי לאחוזה. נורות צהובות שנופלות מהתקרות השחורות. ממש כמו שאתם מתארים. אין חידוש.
הנני שפחה, איזו חוויה.
בשמלת מלמלה צהובה, אין אדם שיאהב יותר ממני את זאבי.
לא אוותר עליו גם לא בשום הון שבעולם.
מידי חודש אני חוזרת לביקור ביתי, ושם מנסים שוב ושוב לשנות את דעתי.
תכשיטים יקרים, כרטיסי נסיעות ושמלות ממלאות את החלל, אך לי זה לא משנה, כי אין זה מזאבי.
אמא שואלת, מבקשת, מתחננת. תחזרי, בבקשה, אינך זוכרת את הקריירה הנפלאה? היית כזו מצליחה. כזו עצמאית. כזו קשוחה. תראי אותך עכשיו, כזו רכיכה. בא לי להחטיף לך סטירה.
אוי אמא, בי שום אדם לא נוגע, חוץ מזאבי.
הזאב הזה, שואלים אותי בחלחלה. מה הוא עושה לך? למה את לא משתחררת מכבליו. בואי, תחיי איתנו ונהיה מאושרים. תסעי לאירופה, זוכרת שרצית? תתחילי מחדש. שום אדם לא יידע.
הו אבא. זאבי הוא כל עולמי. לא נתחתן, אל חשש. יש לו כבר כמה וכמה נשים.
לזאבי אני מנקה את הנעליים ומחליפה מצעים. את זאבי אני פוקדת כשהוא מסכים.
אבא, אני רכושו של זאבי ואומנם מהזרע שלך יצאתי לעולם, אך זרע זאבי ממלא את כל עולמי.
ארוחת הבוקר הכי נפלאה, היא נוזלים טריים שיוצאים מזאבי.
אתה מבין אבא, ילדתך היא שפחה.
הוא שומר עלי אבא, בלי לעשות כמעט כלום.
אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מתעצמת. אני מרגישה חזקה אפילו ממך, אבא, ובטוח שמכל אנשי הכפר שמנסים לקחת אותי לאישה.
הוא לא נותן לי דבר מלבדי. שום יחס מיוחד, אבא. כנראה שהיית די כועס לראות.
אני עפר לרגליו והוא מגדל לצלליתי.
היה לי משעמם בחיי, אבא. קריירה מצליחה, נו באמת, תוך שנתיים נהייתי כבויה.
ביקורי הסתיים, אני חוזרת לאחוזה לפני החשיכה. להתראות משפחה נפלאה, בפעם הבאה אולי תבואו אתם. נדמה לי שאני כבר מוכנה.
