מלטף ומשקר?
אולי להפך.
אבל מי מאתנו לא משקר?
אנחנו משקרים כל היום. גם אם חושבים שלא. גם אם ממש לא רוצים וכאילו יש לנו "מודעות". מודעות עצמית, כן?, כי להתעסק בעצמנו זה שיא השיאים.
הטופ.
אז גם הוא חושב שהוא משהו מיוחד.
כולם חושבים ככה. גם אם אומרים שלא.
הם לא חושבים ככה כי הם באמת מאמינים בזה. פשוט אמא שלהם אמרה להם פעם שהם כאלה.
אולי גם זו שאהבה אותם אמרה להם. אבל גם אם לא, נראה לי שזו מעין פעולה ברוורס כזו. הפוך על הפוך?. סוג של.
אם אני אחשוב שאני מיוחד- זה "יפגין" את עצמו?? ישכנע מישהו?.
כמובן שלא.
אבל למי אכפת?
תמיד אוכל להגיד אחרת. להכחיש.
בכלל, להכחיש זה מעולה.
לא הייתי, לא ראיתי ולכן תוכיחו אחרת.
כבר אמרתי שלאף אחד לא באמת אכפת??
לא יתעקשו איתך על זה. בכלל, לא יתעקשו איתך על כלום. תהיה, לא תהיה. כמו קישוט. פוסטר. הכי נכון- טפט. נבלע. "מסתדר". מסתתר.
נמצא שם כדי להנהן ולהדהד את מה שממילא אחרים אומרים בעיקר לעצמם, ועל הדרך - חושב שאתה טוב יותר מכולם.
מיוחד אמרנו?, אז מיוחד.
מהרהר. מערער. תועה, ובעיקר טועה.
כמובן, בהנחה שיש איזו "אמת" או דרך נכונה. כאמור- אין.
אז מה בכל זאת?
משהו לברוח אליו.
זה צריך להיות משהו טוב. כמעט מעניין. כמעט הכרחי. סקסי אפילו.
הוא יגזול ממך זמן, אבל לא מדי.
הוא לא ייכנס לך למוח בזמן שאתה מאונן, ותוכל לגמרי לחזור להתעסק בו אחרי שתנגב את הזרע מהרצפה או השמיכה או השולחן (אפשר גם לגמור לתוך מגבת. זה נוח).
ברגעים של עצב קטן (או גדול) תברח לשם. זה יעסיק אותך. זה יסיט אותך.
בו זמנית, תבין שזה לגמרי לא חשוב או הרה גורל, אבל זה יעניין אותך מספיק כדי להשקיט את הנאחס. כי יש נאחס. הוא חודר לכל מקום. הוא חדיר.
חודר אמיתות. חודר עולמות.
אפילו חודר שקרים.
כמו ליטוף בעצם.
ליטוף מנחם. לילד המיוחד שבך. זה שאתה חושב שעוד קיים.
