אם תדגדגונו, הלא נצחק?

בחדרה החמים, בין קירות מוכרים
היא שכבה על גבה, פשוטת איברים
חסרת הגנה, עירומה וקשורה
הזו מיטתה? הזהו חדרה?
אצבעות לא נראות במתניה דקרו,
דיגדגו בבטנה, הפטמות הזדקרו,
בתי שחי צרבו בצריבות מתוקות,
דגדוג חד הרעיד בין רגליים פשוקות...
כף רגל כבולה, משותקת, יחפה,
שלחה זרם חשמל לכל נים בגופה
הצחוק כבר החל מדגדג בגרון...
עוד לפני שנגע בה! הכל בדמיון!

המשך יבוא.

בקיצור, כשיהיה ספוקן וורד פטישיסטי - שמרו לי מקום בליינאפ.

חג שמח.