סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אם תדגדגונו, הלא נצחק?

מעניין למה שייקספיר בחר דווקא במשפט הזה להסביר שכל בני האדם דומים.
לפני חודש. 17 במרץ 2024 בשעה 12:55

בתקופה כמו זו, אולי זה קצת מנותק לדבר על פציעת ספורט שהשביתה אותי ליותר משבועיים.

אבל בכל זאת.

זו לא פציעת הספורט הראשונה שלי ובטח לא האחרונה. הפעם זה היה פגיעה בשרירי הגב שהקשתה עלי אפילו בפעולות בסיסיות. להישכב, לשבת, לקום.

דווקא לא בזמן אימון. פתאום כווץ פתאומי בשריר, הגוף כאילו מתעקם, וזהו.

היא באה בזמן ממש לא טוב. זמן שבו אני בכושר, הגברתי את האימונים, וגם בסשנים הייתה לי תקופה טובה.

אבל מצד שני איזה זמן הוא טוב לפציעת ספורט?

עם הגיל אני מרגיש גם שתקופת ההחלמה ארוכה יותר. הכל הלך לאט יותר, תרופות ומשחות השפיעו פחות, ועל כל טעות קטנה שילמתי בכאב ובהחמרה של הפגיעה.

תודה לאל, או לאלה או למה שזה לא יהיה, זה מאחורי. לאימונים כבר חזרתי. לסשנים לעומת זאת... עדיין לא. גם זה יבוא, אני בטוח.

לפני חודש. 3 במרץ 2024 בשעה 17:39

אז אחרי שהגשמתי את החלום ארוך השנים להשתתף בדגדוג מרובה ידיים, שאל אותי מישהו כאן: נשאר לך מה להגשים בפטיש הזה?

והאמת שחשבתי על זה קצת לפני גם ככה. יש לי עוד מטרות בעולם המופלא הזה של דגדוגים?

ואז עניתי לעצמי: ודאי שיש. תמיד יש ותמיד יהיו.

אלה לא מטרות מוגדרות, לדגדג כך או דווקא כך, לקשור ב-X או בהוגטיי או לך תדע, לדגדג את זו או את ההיא, לדגדג בצורה כזו או אחרת.

אבל תמיד תמיד יש את הרעב הזה לעוד, כי העולם הזה הוא בלתי נגמר.

תמיד יש עוד מדוגדגות, וכל אחת היא עולם ומלואו, גן עדן של רגישויות שונות, במקומות שונים, בצורות שונות ובעוצמות שונות, כר פורה לתגליות מסעירות של דגדוג, תנועה, צחוק והשילוב המטורף של עינוי ועונג. כל אחת היא אדם שלם שדרך המפגש והמגע אני גם מתעשר מההיכרות איתה.

וגם ממי שכבר דגדגתי לעולם אי אפשר לשבוע באמת. כי כשכל אחת היא עולם ומלואו, תמיד יש עוד סודות שלא מצאתי. אוצרות שלא חשפתי. צפונות שלא גיליתי. כמו אינדיאנה ג'ונס הרפתקן, תמיד ארצה להגיע לעוד ולגלות עוד, למתוח עוד גבול ועוד נסיון.

לעולם לא יהיה לי משעמם בפטיש הזה.

לפני חודש. 1 במרץ 2024 בשעה 11:11

הסקרנית היוקרתית ואני ממשיכים להתכתב, מאמין ומקווה שיהיה עוד סשן מופלא איתה (ועם הבחור שלה) בקרוב.

היא קוראת לי "מר דגדוג" למרות שהיא יודעת את שמי (ואני קורא לה בניק שלה כאן, למרות שאני יודע את שמה - כי יש לה אחלה ניק...)

וזה כמובן בא מאותו הספר שאני מניח שרבים מאיתנו מכירים מילדותנו.

יש מצב שאם זה לא היה יותר מדי שקוף, קצת קלישאתי אפילו, הייתי קורא לעצמי ככה וזה היה הניק הרשמי שלי פה. אני אוהב שהיא קוראת לי ככה.

 

אבל בעצם כשחושבים על זה - במקור זה Mr. Tickle.

אז זה דווקא כן מתאים לניק שלי...

 

לפני חודש. 27 בפברואר 2024 בשעה 8:50

צאו להצביע בעד מי שייתן לכם ולכן חופש להתבטא, גם שלא דרך מסכים, אפליקציות ואתרי אינטרנט.

צאו להצביע בעד מי שייתן לכם ולכן חופש תנועה, 7 ימים בשבוע, גם בלי רכב פרטי.

צאו להצביע בעד מי שייתן לכם ולכן להיות.

צאו להצביע.

לפני חודשיים. 22 בפברואר 2024 בשעה 20:13

אני מתאמן הרבה, בעיקר בתקופה האחרונה. כבר כתבתי על זה. 4 פעמים בשבוע חדר כושר, ואימון פונקציונלי שבועי עם מדריך אישי שקורע לי את הצורה.

בדרך כלל יום לפני האימון הזה, שהוא הכי קשה בשבוע, אני מוריד קצת ווליום ונותן לגוף לצבור כוחות.

אבל כשביום כזה יש סשן דגדוגים מהחלומות, אז לא הורדת ווליום ולא נעליים. וסשן כמו שעברתי זה חתיכת אימון גם כן...

והאימון הפונקציונלי עבר בשלום, תודה ששאלתם. היה טוב ברמה מפתיעה. באמת דגדוגים ממלאים אותי באנרגיה ומפקסים אותי, עושים את זה יותר קל.

כי לא מוותרים על סשן דגדוגים.

וגם על אימון לא.

לפני חודשיים. 22 בפברואר 2024 בשעה 7:01

"היי מר דגדוג", היא כתבה לי. "מה אתה עושה בסופ"ש?"

איזו הפתעה, לא ציפיתי. זו מישהי שאני עוקב אחריה כבר תקופה בפורום, כותבת נהדר והתוכן שלה...

עניינתי אותה פעם בסשן דגדוגים אבל לא היה נראה לי שתפס אצלה, עד שכתבה לי.

 

לא קל להיות פטישיסט דגדוגים, בטח בישראל. את הסשנים שלי כמעט תמיד אני חייב ליזום, והעבודה להגיע אליהם היא הרבה פעמים לא קלה - אמנות עדינה שבכל רגע צעד לא נכון יכול להרוס.

והנה אחת הנשים שהכי רציתי פונה אלי ומבקשת שאבוא? לא זוכר מתי בפעם האחרונה זה קרה לי.

ולא רק זה - היא מזהירה שהיא תמיד באה עם הגבר שלה. זו אזהרה זו? הרבה דברים עשיתי בפטיש הזה, אבל לא דגדוג מרובה ידיים. משהו שחלמתי עליו שנים.

 

כתבתי פעם בבלוג שיש פטישיסטיות דגדוגים, ויש את הסקרניות האמיצות שאוהבות להתנסות ונתקלות במשהו חדש שלא ניסו. והיא אחת מהאחרונות. ואיזו סקרנית... סקרנית של הביוקר. כל כך ציפיתי למפגש הזה. הסשן נדחה כמה פעמים בגלל מחויבויות אחרות, פעם שלי ופעם שלה, עד שסוף סוף זה קרה.

הגעתי אליהם, שעה נסיעה ממני, בשעת צהריים, כולי דרוך מציפיה. פגשתי אותם בחוץ, ג'וינט קצר (שלהם, אני רק נשמתי את האוויר...) ונכנסנו.

התפשטנו וקשרתי אותה לארבע פינות המיטה, מפושקת וחסרת אונים. הסכמנו, הבחור ואני, שהיא פשוט יפהפיה ככה ומזמינה דגדוגים.

התחלנו לאט. מהזרועות ירדתי לאט לכוון בתי השחי החשופים והיא הייתה מאד רגישה שם, דווקא לדגדוגים היותר עדינים... אצבע אחת עדינה ואיטית הספיקה כדי לשגע אותה. הבחור הצטרף וצחק בהנאה כשראה את התגובות שלה.

ירדתי אל הרגליים ולכפות הרגליים... בום! וואו, זו הייתה ה-נקודה. כל כף הרגל, מהעקב עד האצבעות. עכשיו הצחוק שלה השתולל ממש, היא השתוללה בכבלים שלה כמו שאני אוהב, צחקה עם כל האוויר שהיה לה, דגדגנו אותה שנינו יחד והיה נראה שהיא לא יודעת איך להגיב לעומס הזה. וכמה סקסית היא הייתה. הבחור שלה צחק ונהנה וממש נכנס לזה איתי.

ניסיתי את הפטמות, נקודת חולשה אצלי. היא לא הייתה רגישה שם, לא לדגדוגים לפחות. לא נורא. לא כולן רגישות שם. אבל המותניים והצלעות פיצו על זה.

אבל המקום שאני הכי אוהב לדגדג הוא... איפה שהמדוגדגת הכי רגישה. ואצלה זה היה כפות הרגליים, בהפרש גדול מכל מקום אחר. אז התרכזתי שם. הבחור שלה הצטרף אלי ודגדגנו כל אחד כף רגל, נהנים מהמראה שלה צוחקת, מתחננת שלא נדגדג ביחד, ורוקדת את הריקוד הזה שרק דגדוגים יכולים לעשות... שני מדגדגים זה קצבים שונים ולגוף קשה מאד להתמודד... לפעמים נשאר אחד מאיתנו על כפות הרגליים והשני דגדג בבתי השחי או בצלעות. ארבע ידיים.

אבל לא רק לדגדג באתי. ידעתי כמה היא אוהבת שאוכלים אותה, ואחרי הדגדוגים שהטריפו אותה צללתי בין הרגליים הקשורות בפישוק, אל הכוס החלק שחיכה לי שם והיה כבר רטוב ומגורה, רק מהסיטואציה והדגדוגים.

היא הייתה סופר טעימה. טעם עדין, מתוק-מלוח-חמוץ, מאד נהניתי ללקק אותה. והיא הייתה כל כך בתוך זה, ממש נשפכת אל הפה שלי, רועדת וקופצת כשהיא גומרת. והמשכתי והמשכתי, לא רציתי להפסיק. באותו זמן הבחור שלה שיחק בציצים ובפטמות, או נישק אותה, או שהיא עשתה לו ביד או מצצה לו. 

תוך כדי דגדגתי בעדינות בבתי השחי שלה ובצדדים, ונהניתי לשמוע את הצחוק מתערבב בגניחות שלה, הבחור מאד נהנה כשהיא החניקה צחוק בזמן שמצצה לו.

ואז יצא הצעצוע... מקל קסמים הוצמד לדגדגן שלה, בזמן ששנינו מנשקים, מדגדגים, צובטים את הפטמות שלה. אני לא יודע כמה פעמים היא גמרה, ממילא לא ניסיתי לספור. והיא נשפכה על מגבת שהבחור שלה עד שהתחננה להפסיק, שהיא לא יכולה יותר. זה באמת מקל אינטנסיבי מאד, ועם דגדוגים זה עומס חושי שקשה מאד לעמוד בו...

עצרנו, שחררנו אותה מהכבלים והיא לקחה כמה דקות לתפוס אוויר.

אבל מה לעשות שהיא כל כך טעימה, ומהר מאד חזרתי לאכול אותה. מודה שבדקות האלה שכחתי לדגדג אותה... פשוט נהניתי מהטעם ומהתגובות שלה.

בשלב כלשהו היא עברה לטפל בי, מצצה לי ומה אני אגיד לכם, היא מ-א-ד מוכשרת. בזמן הזה הבחור טיפל בה. ואז אמרה לי "בוא נראה מה עוד הזין שלך יודע לעשות"... טוב שבאתי עם קונדום בתיק. היא הייתה סופר רטובה והיה מדהים להיות בתוכה, בהתחלה מקדימה ואז בדוגי, כשהבחור מנשק אותה, מלטף ומשחק בפטמות שלה. תוך כדי גם גיליתי שהתחת שלה מאד רגיש לדגדוג... זו הייתה תגלית נהדרת לכולנו.

קשרנו אותה שוב לפינות המיטה, הפעם עם טוויסט - קשירה נוספת בירכיים שקיפלה את הרגליים והרחיבה את הפישוק שלה. היא עברה שוב דגדוגים קטלניים בכל המקומות הרגישים ובעיקר בכפות הרגליים שלה, וואו, אי אפשר שלא להתרשם ולהתחרמן מהיופי המתפרץ ממדוגדגת רגישה כשהיא נאבקת וצוחקת חסרת אונים. ושוב נהניתי מאד לרדת לה, היא לא ידעה שובע והמעיין שיצא ממנה לא הפסיק. גם המקל שוב נכנס לפעולה וכשהיא גמרה שוב ושוב זה כאילו התגבר על הדגדוגים שדגדגנו אותה תוך כדי, עד שהותשה ולא יכלה יותר.

התרנו אותה שוב, והפעם הבחור שלה זיין אותה כשאני מתרכז בציצים שלה ובפה שלה, ומדגדג אותה בעוד מקום רגיש שמצאתי - הבטן שלה הייתה מאד רגישה לנשיפות עם שפתיים צמודות, איזה כיף לדגדג ככה... הנשיקות שלה כל כך מלאות והיא ממש שוקעת לתוכן, היה מאד כיף.

אחרי שהוא גמר בתוכה ברעש גדול הרגשנו שעברנו משהו יוצא דופן. אחרי קצת מנוחה וטיפול של אחרי קמנו, מקלחות מהירות רק לשטוף את עצמנו, הם גילגלו לעצמם ג'וינטים, אני כאמור פחות בקטע. התלבשנו ונפרדנו בחיבוקים, והיא נישקה אותי שוב. הנשיקות האלה של אחרי...

הנסיעה שלקחה לי שעה בהלוך לקחה בחזור כמעט שעתיים בגלל הפקקים של הערב. וכל הדרך הייתי מסוחרר מהחווייה המדהימה שעברתי. תמיד אמרתי שהמציאות בפטיש הזה עולה על כל דמיון, וזה היה מעל ומעבר לכל ציפיותי. איזה מדהים היה איתך. עם שניכם. אתם גם בני אדם מדהימים והיה תענוג להכיר אתכם.

מתנצל שזה יצא פוסט כזה ארוך ולא אופייני, אבל זה באמת היה סשן שקרה בו כל כך הרבה ובטח עוד שכחתי כמה דברים.

לפני חודשיים. 18 בפברואר 2024 בשעה 16:27

לא כל הנשים שדגדגתי בחיי נראו כמו דוגמניות. 

אבל כשהן היו קשורות, ערומות ומפושקות, מדוגדגות עד שהדגדוג הפך לכל עולמן, כולן נראו כמו מלאכיות.

כולן. בלי יוצאת מן הכלל. כמו נימפות שמיימיות שצנחו היישר מהמיתולוגיה היוונית אל הכבלים שמגלים את כל אוצרותיהן, חושפים את כל סודותיהן, פותחים את קצות העצבים לדגדוגים.

מה יש בו, בדגדוג, שמוציא מהמדוגדגת את כל היופי הזה?

מה יש בתנועות האלה, המאבק להשתחרר ולהגן על המקומות הכי רגישים, בחוסר האונים, בצחוק המשתולל, שמוריד את המנעול מהכספת הכי כמוסה?

מה יש במבט הפרייסלס הזה שמערב הלם וצחוק, כשהיא מרגישה פתאום כמה היא נוטפת ומגורה, שמשפריץ החוצה את כל פוטנציאל הסקסיות שלה עד הטיפה האחרונה?

זה כל כך שלם, הפטיש הזה. הכל יש בו. 

לפני חודשיים. 14 בפברואר 2024 בשעה 14:49

לא מעט סרטוני דגדוגים שמסתובבים ברשת מערבים דגדוגים יחד עם ויברטור כלשהו לעונג.

ואמת, אם יש צעצוע טוב זה באמת שילוב שיכול להיות קטלני. גם אני משתמש בו. תמיד יש לי צעצוע בתיק ההפתעות..

העומס החושי שהשילוב הזה יוצר - וואו כמה התחושות מגבירות אחת את השנייה, המדוגדגת לא יודעת מאיפה זה בא לה.

כתבתי לא מזמן על דגדוג אחרי אורגזמה וכמה קטלני הוא... אבל גם דגדוג כשנמצאים על הקצה, ממש לפני, זה דבר מטורף. משהו בתסכול הזה שמתערבב עם הצחוק.

ועם צעצוע טוב קל להביא מדוגדגת לשם.

 

* אבל עם כל הכבוד לצעצועים, אני עדיין מעדיף לעשות את זה עם הפה והלשון, כי מה, לוותר על הטעם המופלא הזה?

לפני חודשיים. 12 בפברואר 2024 בשעה 16:30

אין מה לעשות, חייבים לתעל לאנשהו את כל האנרגיה הזו.

לפני חודשיים. 12 בפברואר 2024 בשעה 0:48

היום, שזה כבר יום שני, היה אמור להיות לי סשן דגדוגים מטורף עם מדוגדגת איכותית במיוחד.

לצערי הסשן נדחה בגלל אילוצים אחרים.

אבל גם אם היה סשן, הלילה זה ליל הסופרבול. ואין מצב שאני מחמיץ סופרבול, זה מסורת מימים ימימה.

פעם היינו חבורה של קבועים, שכל שנה בסופרבול הייתה מתכנסת במסעדה שפתוחה 24/7 עם מסכים גדולים, חלת בצל ענקית באמצע, המבורגרים ובירות, ורואים את המשחק עד הבוקר, ומשתדלים לא לעשות תאונות בדרך הביתה. ישנים לפני, לוקחים חופש מהעבודה וישנים גם אחרי.

מאז החבורה התפזרה איש איש לדרכו וענייניו, אבל המסורת ממשיכה גם בבית. לישון אפשר בבוקר, חופש מהעבודה ביום שאחרי סופרבול גם הוא מסורת.

 

ואל דאגה. המדוגדגת האיכותית עוד תיפול לאצבעות המדגדגות שלי, לאביזרים ולצעצועים, ללשון החוקרת ולפה הרעב.