אז אחרי שהגשמתי את החלום ארוך השנים להשתתף בדגדוג מרובה ידיים, שאל אותי מישהו כאן: נשאר לך מה להגשים בפטיש הזה?
והאמת שחשבתי על זה קצת לפני גם ככה. יש לי עוד מטרות בעולם המופלא הזה של דגדוגים?
ואז עניתי לעצמי: ודאי שיש. תמיד יש ותמיד יהיו.
אלה לא מטרות מוגדרות, לדגדג כך או דווקא כך, לקשור ב-X או בהוגטיי או לך תדע, לדגדג את זו או את ההיא, לדגדג בצורה כזו או אחרת.
אבל תמיד תמיד יש את הרעב הזה לעוד, כי העולם הזה הוא בלתי נגמר.
תמיד יש עוד מדוגדגות, וכל אחת היא עולם ומלואו, גן עדן של רגישויות שונות, במקומות שונים, בצורות שונות ובעוצמות שונות, כר פורה לתגליות מסעירות של דגדוג, תנועה, צחוק והשילוב המטורף של עינוי ועונג. כל אחת היא אדם שלם שדרך המפגש והמגע אני גם מתעשר מההיכרות איתה.
וגם ממי שכבר דגדגתי לעולם אי אפשר לשבוע באמת. כי כשכל אחת היא עולם ומלואו, תמיד יש עוד סודות שלא מצאתי. אוצרות שלא חשפתי. צפונות שלא גיליתי. כמו אינדיאנה ג'ונס הרפתקן, תמיד ארצה להגיע לעוד ולגלות עוד, למתוח עוד גבול ועוד נסיון.
לעולם לא יהיה לי משעמם בפטיש הזה.