שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם מילים

לפני 4 שנים. 21 ביוני 2020 בשעה 20:16

אתה יודע איפה הכי הכי כואב לי

איפה המקום המדויק הזה שכשאתה נוגע בו זה ישר מכווץ לי את הלב ואת הבטן ואת הכוס ועושה אותי נמוכה וקטנה ואבודה ולא נושמת

אז אתה בוחר לדרוך בדיוק שם חזק וכואב ובלי לרחם ואתה מוציא ממני את כל הכאב שיש לי שם עמוק בפנים עד שהוא נוזל ממני בין הרגליים ומתפרץ מתוך הלב שלי וזורם לי בשטף מהעיניים ועוטף את כולי

אבל אתה לא מפסיק וממשיך ללחוץ חזק ובפנים יותר עד שנגמר לי האוויר והגרון שלי שורף ואני כמעט נשברת והלב שלי מפרפר ורוצה מאוד לברוח אבל בוחר להחזיק בך חזק יותר

ופתאום הוא מפסיק להיאבק ונמס לתוכך ומרגיש אותך מחבק ומלטף את המקום הכי חשוף שלי ונותן לנו פשוט להיות ואין לנו מקום אחר מלבדך

כי אתה הבית שלי ושל הכאב הכי כואב שלי

לוק רסן לב - בתחת, בלי להודיע. מקסימום יריקה מחווה לצילצול.
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י