להרגיש כל כך הרבה עד שהלב מתפוצץ מרוב שהוא מתמלא, והכאב פועם מרוב שהוא עמוק, והכוס שלי מתכווץ כי הוא צריך נורא.
לרצות לתת כל מה שיש בי ואז עוד קצת וללכת עד סוף העולם וגם אחריו בשביל החיוך היפה שלך שמגיע מתוך העיניים, ולהרגיש את הלב שלך גדל בשבילי ולא לרצות לצאת ממנו אף פעם.
לתת לך לראות הכל ולא להתחבא גם כשחשוף, ולא לברוח גם כשקשה, ולא להדוף גם כששורף, ולתת לך לזחול לי מתחת לעור ולגעת לי בבפנים שמדמם מרוב כאב ולצרוח לתוך החיבוק שלך עד שמגיע השקט.
לבכות אלף דמעות מתוקות של געגוע וכמיהה ורצון, ולצלול לתוך הצורך וכמעט לטבוע בתוכו בכל יום מחדש.
לאהוב אותי דרכך, עם העיניים שלך שעלי והמבט שלך שרואה באמת והכאב שלך שממלא, והלב שלך ששומר עלי, והמילים שלך שמאירות אותי, והמגע שלך שמרפא אותי והקיום שלך שמשלים אותי.
ובפעם הראשונה בחיים שלי, לדעת ולהרגיש ולהאמין שאני יפה וטובה וראויה ואהובה כמו שאני.
