מה זה אומר, לסמוך על הפרטנר/ית שלך?
להיכנס איתו לסשן בידיעה שהוא לא יהרוג אותי?
ללכת איתה למסיבת פטיש בידיעה שהיא תשמור עליך?
לעשות סשן בידיעה שיהיה בסופו אפטר-קר כמו שצריך?
כן. כל אלו ועוד המון דוגמאות קטנות כאלו, זה בדיוק הבסיס של התחושה "אני סומך עליה / אני סומכת עליו".
תחושת הביטחון הזו שבין שני פרטנרים, היא הקריטריון הראשוני שלנו בד"כ, כשאנחנו בתחילתו של קשר חדש ומרגש - התחושה הזו היא העוגן הפנימי הזה שמאפשר לנו לשים את גופנו בידיים של אדם שעד לא מזמן היה זר מוחלט עבורנו (ובאופן די מילולי, זה בדיוק מה שרובנו עושים).
וככה זה צריך להיות, אנחנו צריכים לקבל תחושת ביטחון מהאדם שיושב מולנו טרם נצא למסע הרפתקאות יחד.
אך לצערי, לפעמים אני רואה זוגות שנעצרים שם.
בשלב הראשוני הזה של "אני סומך/ת עליו/ה".
זוגות שכבר עברו את שלב "ירח הדבש" ומערכת היחסים שלהם מתחילה להבשיל ולהתעצב כפי שהם מבקשים לעצב אותה ולפי הצרכים שלהם - אך עניין בניית האמון והעמקת תחושת הביטחון, נותרים עדיין במצב הראשוני הזה, בשכבה הבתולית הזו, שרק בקושי מספיקה כדי לבנות על גבה מערכת יחסים מופלאה ומפוארת, כזו שתהפוך להיות עמוד התווך בחייהם של שני הפרטנרים שעובדים קשה לעצב אותה ולנהל אותה.
חשבתי על זה לעומק בימים האחרונים, ניסיתי לתת מילים לתחושות שעולות בי כשאני חושב על העיקרון הזה בהקשר של מערכת היחסים הראשית שלי.
כשאני מסתכל על הנשלטת שלי, אני לא רואה רק אישה שאני סומך עליה לכבד את החוקים שנתתי לה, או להיות אחראית בסשנים שלנו כפי שאני מצפה ממנה, או לדאוג לעצמה לאוכל בריא ושתיית מים ושמירה על כושר וכל שאר הדברים שאדון מצפה מהנשלטת שלו, לא רק.
אני מסתכל על הנשלטת שלי ואני רואה אישה שאני סומך עליה ועל הבחירות שלה ועל שיקול הדעת שלה - בכל סיטואציה בה אני לא נוכח או לא כשיר לקבל החלטה בעצמי. *בכל* סיטואציה.
אני סומך עליה, למשל, לנהל משבר מסוים, אם אני חלק ממנו ולא מסוגל לראות את המציאות בבירור ובצורה אובייקטיבית.
אני סומך עליה שתקבל את ההחלטות הנכונות במידה ואין לה דרך ליצור איתי קשר, ונדרשת החלטה שתשפיע על העתיד שלנו.
אני סומך עליה, בעיניים עצומות ובלב שלם, שתהיה חזקה ויציבה ושקולה ובוגרת ואחראית - בכל מצב בו היא מבינה שהיא צריכה להיות, ואני סומך עליה "לקרוא את המפה" ולזהות מצבים ולהבין מתי המצב הוא כזה שדורש ממנה לקבל החלטה הרת גורל, ואני סומך עליה שתסמוך על עצמה מספיק לקבלת ההחלטה הזו.
אני סומך עליה, למשל, לזהות שינויים קטנים ומצטברים בדפוסי ההתנהגות שלי אם פתאום יקרה שאני מתחיל להתמכר לסמים, או להימורים, או לאלכוהול, או כל דבר 'גדול' אחר שבאופן טבעי ימנע ממני להיות אובייקטיבי - ואצטרך שהיא תהיה אובייקטיבית עבור שנינו ותקבל את ההחלטות ה'קשות' ותנהל את המציאות ששנינו חיים בה, אני סומך עליה שהיא תבין את ה'תפקיד' החדש הזה שנכפה עליה באופן זמני בתוך הזוגיות שלנו ושהיא תדע להתנהל בצורה שתביא את שנינו לסיום המשבר הזה הכי מהר שניתן ועם מינימום חוסר ודאות או חוסר בטחון בדרך.
זו הרמה שאני סומך עליה.
אני סומך עליה ואני בוטח בה, בידיעה אמיתית, שאם פתאום החיים שלי יתחילו להתפרק - ולא רלוונטי בכלל מאיזו סיבה ואם זו סיבה לגיטימית או לא - היא תהיה שם, והיא לא תזוז משם והיא לא תיבהל והיא לא תברח - היא תבין שכרגע זו המציאות והיא תקבל את כל ההחלטות הכי נכונות והכי בריאות שהיא מסוגלת, עבור שנינו, והיא תדע לסמוך עליי שאדע לשחרר את השליטה ולעזוב את המושכות ולתת לה להוביל, עד שהיא תעזור לי לחזור ולעמוד על הרגליים.
עד שהיא תעזור לי לחזור להיות האדון שאליו היא התמסרה ושעליו היא סומכת בעיניים עצומות ובלב שלם.
היא רשת הביטחון שלי,
בדיוק כפי שאני שלה.
