ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דומיניק מורנינגסטאר - Dominic Morningstar

מערבולת קלינית של היצע וביקוש.
כולם עסוקים בלהמר על הצ'יפ שיגרוף הכי הרבה לייקים, ואני, אני דילר של תשומת לב.
לפני 3 שנים. 18 בנובמבר 2020 בשעה 10:18

היום נדבר על האות C מתוך ראשי התיבות SSC - כפי שאתם יודעים, האות C מייצגת את המילה Consensual = בהסכמה.

יש מעט מאוד "חוקים" בבדס"מ שיש לגביהם הסכמה גורפת - וגם לגבי אלו שנחשבים 'קונצנזוס' עדיין נוכל למצוא את מי שלא יסכים ב-100%.
אבל קיים עיקרון אחד שאין עליו מחלוקת, עיקרון אחד שבלעדיו אין בדס"מ, אני מדבר על עיקרון ההסכמה כמובן.
כשזה מגיע לעיקרון ההסכמה, אין מחלוקת. אין שטחים אפורים, אין "אולי", יש רק שחור או לבן, יש רק "כן" או "לא".

אנחנו לא מתחילים סשן ואז מחכים שמישהו או מישהי יגידו "לא".

אנחנו לא יוצאים מנקודת הנחה שאם הבחורה לא מתנגדת אז אפשר 'לזרום'.

אנחנו לא מניחים שגבר נשלט ירצה שנעשה לו סשן, אם הוא לא ביקש אותו. 


אנחנו מחכים לשמוע הסכמה מלאה ונלהבת, ורצון אמיתי.

במילים ברורות ופשוטות, ללא הפעלת לחץ משום סוג, ללא מניפולציות זולות, ללא 'ריגשי' ומשחקי מצפון, ללא תחום אפור. אנחנו מקפידים על הסכמה אמיתית ועל רצון אמיתי וכנה - בלי זה - אין בדס"מ.

יותר מזה, אנחנו תמיד במרחק מילת ביטחון אחת קטנה מעצירה מוחלטת של האקט, כל אקט, בלי קשר בכלל לשלב בו אנו נמצאים - גם אם זה אומר לעצור באמצע וגם אם זה דקה לפני אורגזמה - ברגע שנאמרת מילת ביטחון, נגמר הסשן.
עיקרון ההסכמה אינו ניתן לוויכוח, וכל גבר או אישה הבוחרים ליהנות מבדס"מ יכולים למשוך את ההסכמה שלהם לכל אקט, בכל רגע נתון, מול כל אדם באשר הוא, גם אם לפני רגע הם הסכימו לביצוע האקט אבל עכשיו התחרטו. 

____________________________________

 

אשמח לקרוא את דעותיכם/ן בתגובות. 

מסכימים/ות איתי? חושבים/ות אחרת? 

לפני 3 שנים. 15 בנובמבר 2020 בשעה 11:44

{נכתב במקור לפני שנה. ניצת בי מחדש לפני שעה}

 

אני אספר לכם עליה קצת.

 

כי היא לא מושלמת,

אבל לפעמים אני צריך להזכיר את זה לעצמי,

כי כל פעם שאני מסתכל עליה,

זה נדמה שהיא כן.

 

היא לא מושלמת, אבל כשהיא מחבקת אותי אני לפעמים ממש מרגיש איך הדופק שלי מאט, איך המוח שלי נרגע, כאילו הידיים שלה אומרות לגוף שלי "ששש, זה בסדר, אתה בבית". 

 

היא לא מושלמת, אבל כשמשהו מצחיק אותה, ממש-ממש מצחיק אותה, יוצא ממנה מן "צחוק מכוער" כזה מהלמטה של הבטן, שבאופן פרדוקסלי רק הופך אותה ליותר יפה בעיניי. מהממת מופלאה שלי. 

 

היא לא מושלמת, אבל מאז שעברנו לגור יחד והתחלנו לישון יחד כל לילה, הפסיקו לי הסיוטים. כבר שנתיים שאני מצליח לישון לילה שלם ולא מתעורר באמצע הלילה מכוסה בזיעה קרה וגוף רועד. 

 

היא לא מושלמת, אבל כשאני מסתכל עליה יושבת על השטיח ומדברת עם צ'ילי, הכלבה שלנו, העולם עוצר לכמה רגעים. 

 

היא לא מושלמת, אבל לפעמים אני רואה אותה נוקטת עמדה באיזה נושא שחשוב לה וגם אלוהים בעצמו לא יצליח להזיז אותה מילימטר. יש לה עקרונות וערכים והיא מוכנה לעמוד ולהגן עליהם עד שהעולם ישרף, ואני מעריץ אותה על כך. 

 

היא לא מושלמת, אבל היא אישה חזקה. רבאק כמה שהיא חזקה. לפעמים אני מקנא ביכולת שלה לצחוק לחיים בפנים. לא משנה מה העולם זרק עליה, היא עדיין כאן ועדיין עומדת זקופה וגאה, למרות רגעי משבר בחייה, למרות קשיים שלא הגיעו לה, למרות מכשולים שעמדו בדרכה, היא כל הזמן מנצחת. לפעמים קצת בוכה, לפעמים מתחבאת בחיבוק שלי, אבל תמיד מנצחת. השראה, האישה הזאת שלי. 

 

היא לא מושלמת, אבל כל פעם שהיא יוצאת מהמקלחת אני מאבד ריכוז ושוכח לחלוטין על מה חשבתי רגע לפני כן. 

 

היא לא מושלמת, אבל היא גורמת לי להרגיש יותר גבר משאי פעם הרגשתי עד שהכרתי אותה. הייתי בטוח שאני מכיר את עצמי די טוב, לא דמיינתי כמה גבוה אוכל להגיע אם תהיה לצידי אישה כזו, האישה הזו, שכאילו בלי להתאמץ גורמת לי לרצות להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. 

 

היא לא מושלמת, אבל היא שלי, ולמרות שהיא כבר מזמן לא צריכה להוכיח שום דבר היא עדיין לא מרשה לעצמה להתרשל, לא מרשה לעצמה לקחת כלום כמובן מאליו, ועדיין עושה כל מה שהיא יכולה, כל יום, כדי להראות לי שהיא במקום שהיא רוצה להיות בו.

 

היא לא מושלמת, אבל היא נדירה ומיוחדת בכל מיני דרכים שגורמות ללב שלי לרקוד באמצע רחוב סואן. 

 

היא לא מושלמת, אבל כל מי שזכה להכיר אותה מבין למה כל כך קל לחשוב שהיא כן.

לפעמים היא חושבת שאנשים נחמדים אליה כי היא "הנשלטת של..", אבל בפועל, אנשים לפעמים נחמדים אליי כי אני "האדון של.."

 

היא לא מושלמת, אבל, היא לא צריכה להיות. 

היא הדבר הכי יקר לי בעולם.

בדיוק כפי שהיא. בגוף, בלב ובנפש. 

וזה מושלם ככה.

לפני 3 שנים. 8 בנובמבר 2020 בשעה 6:28

"זה לא הקולר הנעול, שהופך אותה לנשלטת..
אלא העובדה שהיא לא מחפשת את המפתח."

היום נדבר על שלושת סוגי הקולרים של BDSM ועל תפקידם ומשמעותם:
1. קולר Consideration (שיוך),
2. קולר Ownership (בעלות/אילוף),
3. קולר Slave (פורמלי).

קילור נשלט/ת, זו פעולה רגשית כפי שהיא פיזית, ולכל קולר יש תפקיד ומשמעות לאורך מערכת היחסים בין השולט/ת והנשלט/ת, ממש כמו בזוגיות ונילית אם נתייחס רגע לטבעת אירוסין ואחריה לטבעת נישואין.
[במאמר זה אתייחס רק לשלושת הקולרים הנפוצים המסמלים שלבים בהתפתחות מערכת היחסים הבדס"מית. ישנם קולרים נוספים בהם אנחנו משתמשים עבור פרקטיקות מסוימות כגון "קולר Posture", "קולר ערב" ועוד, אך אלו יופיעו במאמר נפרד].

אז לפי הסדר, נתחיל מהקולר הראשון:

1. קולר Consideration, או "קולר שיוך" -
קולר זה בד"כ יהיה אחד מהצעדים המשמעותיים הראשונים במערכת יחסים מבוססת שליטה, לרוב הוא יגיע אחרי תקופת היכרות קצרה בה שני הצדדים החליטו שהם מעוניינים זה בזו ורוצים להיכנס לקשר בדס"מי - יש המקפידים על תקופת Vetting (תקופת ניסיון ובדיקה) כתנאי מקדים להענקת קולר השיוך, עבורי התקופה הזו היא חודש ימים כנקודת מוצא, וייתכן שאחליט להאריך אותה בהתאם להרגשתי.
למרות שזהו הקולר הראשון מבין השלושה, חשיבותו וערכו לא יסולאו בפז - שכן הוא מסמל את תחילת הדרך בה יצעד הזוג את צעדיו הראשונים לקראת חיים משותפים ואט אט לעבר שני הקולרים הבאים. זהו גם אקט של אמון וביטחון בפרטנר, כמו אומר: "הנה, אני נותן בך אמון, אני בוטח בך, נתחיל במסע יחד".
לקולר השיוך (Consideration) יש שני תפקידים עיקריים -
* הראשון הוא להגדיר פרק זמן ידוע מראש שבמהלכו יבדקו שני הפרטנרים זה את זו, גם הצד השולט וגם הצד הנשלט ינצלו את תקופת ה-Consideration כדי לבחון האם הפרטנר הפוטנציאלי הזה מספק את כל צרכיהם ועונה על כל דרישותיהם - עבורי תקופה זו מוגדרת מראש כברירת מחדל למשך שלושה חודשים, למדתי על עצמי שזה בד"כ פרק הזמן איתו אני מרגיש מספיק בנוח כדי להגיע להחלטה מגובשת לגבי נשלטת שהסכמתי לקבל לתקופת ניסיון.
* התפקיד השני של קולר השיוך, הוא לסמל לקהילה ש"הנשלט/ת מחוץ לתחום", אין לפנות אליו/ה ואין להציע לו/לה סשן או כל דבר אחר, הנשלט/ת כרגע בתקופת מבחן אצל שולט/ת (בדיוק כפי שהשולט/ת בתקופת מבחן אצל הנשלט/ת) ויש לכבד את זה.
במובן מסוים, אם נקביל לעולם הונילי, קולר Consideration/שיוך הוא שווה ערך להכרזה - "אנחנו יוצאים קבוע, We're dating".

2. קולר Ownership, או קולר "בעלות/אילוף" -
קולר זה הוא סמל לכך שמערכת היחסים בין הסאב (נשלט/ת) לדום (דומיננטי/ת) התקדמה ועלתה שלב, תקופת ה-Consideration נגמרה בהצלחה וכעת הסאב יבחר אם לקבל את הקולר החדש המוצע ע"י הדום - רבים מאמינים שזו ההחלטה האחרונה של הסאב, ומכאן ואילך הצד הדומיננטי הוא המחליט היחידי וה"מילה האחרונה" בכל הנוגע להחלטות הרות גורל בתוך מערכת היחסים הזו.
קולר הבעלות, או ה"אילוף", הוא שלב אחרון לפני נעילת הקשר באופן סופי (ליטרלי, ע"י קולר Slave נעול לצווארו של הסאב) ועבור רבים מהקהילה הוא מקביל במשמעותו לטבעת אירוסין, בד"כ לקולר זה לא תוגדר תקופת זמן מראש אך יש שולטים/ות שיעדיפו דווקא כן להגדיר - בין אם שנה ובין אם חמש שנים ובין אם יותר, מתוך האמונה שהגדרת יעד ברור ומוסכם מראש יהווה סוג של 'מטרה' מוחשית שהסאב יכול לשאוף אליה ו"להרוויח" אותה במהלך התקופה המוגדרת. אני באופן אישי בחרתי שלא לתחום את תקופת קולר ה-Ownership, להבדיל מתקופת קולר ה-Consideration, ובהזדמנות זו אשתף אתכם שעד כה - רק פעם אחת בחיי הענקתי לנשלטת קולר Ownership, והוא כרגע מקשט את צווארה של הנשלטת המקולרת שלי, דנה.

3. קולר Slave, או קולר "פורמלי" -
ה"חגורה שחורה" של מערכת יחסים בדס"מית. ה"חתונה".
קולר פורמלי, או Slave Collar, הוא הכבוד הגדול ביותר שאדון מסוגל להעניק לנשלטת שלו (ובהתאמה - מלכה לנשלט שלה, וכל שילוב מגדרי אחר).
על פי המסורת, צעד זה הוא שיעניק לזוג את המעבר הנכסף מ"אדון ונשלטת"  ל"מאסטר ושפחה",  (ולכן, קולר Slave) - קולר זה מסמל את המיסוד של מערכת היחסים, את העומק של הקשר בין בני הזוג ואת המחויבות הבלתי מתפשרת ביניהם, זו הבטחה של שניהם לרדוף אחר כל הזדמנות לגרום אושר זה לזו, לנצל כל משאב אפשרי כדי לדאוג לביטחונו הפיזי והנפשי של הפרטנר, ולעשות מעל ומעבר כדי לבנות ולתחזק את החיים הכי טובים שניתן לדמיין - יחד, עבור הפרטנר, עבור הקשר, ועבור עצמם. עד שהמוות יפריד ביניהם.
טקס הענקת הקולר, הוא רגע מאוד עמוק ומרגש, יש שיעדיפו להעניק את הקולר בפרטיות ביתם, לבד או עם מספר מצומצם של חברים קרובים, ויש שיעדיפו להעניק את הקולר בטקס "הרי את מקולרת לי" פורמלי עם רשימת מוזמנים וחגיגה של הרגע המרגש (והמסורתיים גם יקפידו על ביצוע הטקס עצמו בצורה מסורתית: שביל המורכב משורה אחת של שולטים/ות בצד אחד ושורה אחת של נשלטים/ות בצד השני, ובו הנשלטת תצעד על הברכיים עד למרגלות רגליו של האדון שלה, המחזיק בידיו את הקולר, הנשלטת תרכין ראשה בזמן שהאדון יקריא מכתב שהוא כתב עבורה לכבוד האירוע, ולאחר מכן יעניק לנשלטת את הקולר החדש והאחרון שאי פעם יהיה לצווארה, הקולר יהיה נעול, ומאותו רגע לא ירד מצווארה לעולם - למעט אם אין ברירה, כמו לצרכים רפואיים, למשל. בהמשך הערב יבצע הזוג את הסשן הראשון של האירוע לפני ששאר הנוכחים יהיו רשאים לשחק גם הם עם הפרטנרים שלהם, והסשן הזה יהיה האקט הבדס"מי שיסמל את תחילת חייהם החדשים של הזוג המאושר בתור 'מאסטר ושפחה').

אם יש לכם/ן קולר על הצוואר, והוא מסב לכם/ן גאווה - עכשיו הזמן להשוויץ בו. אני אחכה לכם/ן בתגובות כדי לראות את הקולרים היפים והמיוחדים שלכם/ן ולשמוע את הסיפור שמאחוריהם 🙏🌷

לפני 3 שנים. 7 בנובמבר 2020 בשעה 11:01

משמעת - B_D_S_M - Discipline

בלעדיה, אף מבנה לא יהיה יציב מספיק.
שום רמה של דומיננטיות לא תפצה על חוסר משמעת.
אפילו הבראטית הסוררת מכולן, תרד על ברכיה
ותרכין ראשה לצליל קולו המתקשח של האדון שלה.

אם כך, מהי הדרך הטובה ביותר והבריאה ביותר
להגיע לרמה מספקת של משמעת עם הנשלטת?
עונשים? השפלות? איומים? כוחניות?
כן, כל אלו כמובן ילמדו את הנשלטת 'משמעת מה היא' - אך גישה כזו תוביל למערכת יחסים קשה מאוד, רדודה מאוד והרסנית, שעתידה לדעוך ולהותיר טעם מר בפה. כל אחד והפה שלו.
------------------------------------------------------------
השראה, הכלה, ודוגמה אישית.
אלו, כשבאים לידי ביטוי מדי יום ומקבלים הכרה ע"י שיחה קצרה או הודעה קטנה, יובילו את הנשלטת למקום מאוד טבעי עבורה ובו היא כמהה להיות - ממושמעת לאדון שלה.

חיזוקים חיוביים הם בעלי אימפקט חזק יותר ויציב יותר מאשר 'תיקונים משמעתיים' (בהחלט יש מקום לתיקוני התנהגות בלתי-רצויה, אך לא בהקשר עליו אני מדבר כאן, אולי אכתוב על כך מאמר נפרד בעתיד) ולכן המלצתי היא -
למדו את עצמכם איך לחנך את הנשלטת שלכם מתוך התניות חיוביות, מתוך העצמה אישית, מתוך שפה חיובית, מתוך תמיכה כשהיא ברגעי חוסר-שיווי-משקל, מתוך הובלה של סיטואציה כפי שהייתם רוצים שהסיטואציה תתנהל גם אם לא הייתם נוכחים בה, מתוך דוגמה אישית עקבית וברורה, מתוך נחישות לראות את הנשלטת שלכם מצליחה.

משמעת כנה ואמיתית, היא פרס בפני עצמה.
היא זו שבזכותה הנשלטת שלכם תרעד בכל גופה רק מהמחשבה על לאכזב את האדון שלה,

האם יש עונש יותר אפקטיבי מזה..?

לפני 3 שנים. 6 בנובמבר 2020 בשעה 6:54

יש משפט מפורסם שאומר -

"קל יותר לגדל ילדים חזקים מאשר לתקן מבוגרים חלשים".

אני חושב על המשפט הזה מדי פעם בהקשר הבדס"מי.

כי באמת קל יותר "לגדל" שולטים חדשים שיגדלו להיות חלק פעיל ותורם וחיובי בקהילה, מאשר לנסות כך עם שולטים מנוסים שכבר לא חדשים בבדס"מ אבל נכנסו לתחום בלי הדרכה ובלי ליווי, וזה מורגש בהם.

 

אני לא אומר שבלתי אפשרי ללמוד לבד.

בכלל לא, זו לא הכוונה שלי - אני דווקא מאמין שבהחלט ניתן ועבור חלק מהאנשים זה אפילו עדיף. יש לי כמה חברים קרובים ויקרים שפתאום ביום בהיר אחד גילו את עולם הבדס"מ והתחילו ללמוד לבד, חלקם דרך מאמרים וספרים, חלקם דרך סרטונים ביוטיוב, חלקם דרך מאנצ'ים ומסיבות, וחלקם דרך שיחות עם שולטים וותיקים ומנוסים שנתנו להם טיפים ועצות לאורך הדרך - והם כולם אנשים נפלאים ושולטים משכמם ומעלה. הרבה פעמים זכיתי ללמוד דבר או שניים מאנשים שלא קראו ספר אחד בחייהם, אבל ניסיון החיים שלהם וטוב הלב שלהם הובילו אותם להיות שולטים למופת ומקור להשראה עבורי. 

 

כך שאין דרך אחת נכונה ללמוד בדס"מ. או ללמד. 

כל אחד ואחת לומדים בקצב שלהם, בדרך שהכי נוחה להם, בגישה שהכי נכונה להם, וכל הדרכים לגיטימיות - עד שאנחנו מגיעים לשילוב המסוכן של שני פרמטרים שמוכרים היטב לוותיקים ולכל מי שמבלה קצת זמן בקבוצות הבדס"מ השונות ברחבי הפייסבוק:

 

1. שולט חדש ונלהב שבאופן מובהק רק בשנים האחרונות גילה את עולם השליטה, אבל מתנהג כאילו הוא ותיק (וחלקם אף משקרים לגבי זה וממציאים סיפורים).

 

2. אגו.

 

קל לזהות אותם אם יודעים מה לחפש.

חוסר התאמה בין מילים למעשים, יחס מזלזל כלפי כל דבר שאינם מכירים או בקיאים בו, הקטנה של אחרים לצורך העצמה עצמית, חוסר עקביות של הדעות והעמדות האישיות שלהם בנושאים מסוימים, חנפנות כלפי "דמויות מפתח" ויחס מזלזל כלפי אנשים שאין להם "כוח והשפעה" או פשוט מתוך קנאה טהורה, העתקה וניסיונות חיקוי של שולטים וותיקים ופועלם בקהילה, אצבע מאשימה כלפי כל מי ש"עולה" על ניסיונות ההתחזות שלהם, ניסיונות הגכחה של דברים טובים ואיכותיים כדי להסוות את הכישלונות האישיים שלהם, ועוד המון אלמנטים מוכרים ונפוצים המציירים תמונה מאוד ברורה של ה"טיפוס" הזה עליו אני מדבר, כולנו מכירים כמה כאלו, וכולנו (או רובנו, לפחות) רואים דרך השקרים והמניפולציות שלהם.

 

קל יותר ובריא יותר, וקהילתי יותר, "לגדל" שולטים טובים ואיכותיים שלאורך הזמן יצמחו להיות דמויות חיוביות בקהילה ויהפכו להשראה עבור הדור הבא אחריהם - וגם כאלו רובנו מכירים ורואים אותם פועלים בתוכנו בצורה מאוד חיובית ומאוד בוגרת ומאוד כנה.

אם אתם מסתובבים בקבוצות של הקהילה או במאנצ'ים או במסיבות - אתם מכירים אנשים כאלו, רוב הסיכויים שאתם אפילו חושבים עכשיו על מישהו ספציפי שאתם מכירים (או כמה כאלו), שלא היה פה לפני שנתיים-שלוש אבל היום הוא לא רק 'נוכח' בסצנה - הוא חבר של הרבה אנשים טובים, והוא ממש טוב במשהו ספציפי שהפך להיות הפטיש העיקרי שלו, והוא מגיע להמון מסיבות ומפגשים וכולם שמחים שהוא הגיע, הוא לא "תוקף" כל נשלטת חדשה שכותבת פוסט היכרות ולא מנסה לצוד נשלטות שמפרסמות פוסט פרידה או געגוע, הוא מתייחס לכולם ולכולן בהמון כבוד ובגובה עיניים, הוא לא מפחד להגיד "אני לא יודע, אבל אשמח ללמוד", הוא תמיד שמח לעזור ותמיד נעים בחברתו, הוא תומך גם באנשים שהוא לא מכיר ואין לו אינטרס מולם, הוא מכבד את כל מי שהוא פוגש ונמנע משיחות של רכלנות ותככנות. הוא אדם טוב. והוא לא פועל מתוך אגו.

 

אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש.

זה בסדר גמור לעצור לרגע ולשאול את עצמי שאלות לגבי ההתנהלות שלי, לוודא שאני באמת מי שאני רוצה להיות, לבחון את עצמי ולאתגר את עצמי ולבדוק אם אני באמת מאמין שהדרך שלי נכונה, ואני באמת פועל ממקום נקי וטוב וחיובי או שאני קצת יותר מדי נכנע לאגו ולפעמים פועל ממקום שלילי וקטנוני וילדותי.

בעיניי, אדם שמסוגל לשאול את עצמו שאלות כאלו ודומות להן, ומסוגל לענות עליהן בכנות *גם אם התשובות לא הכי נעימות* הוא אדם שאני רוצה במעגל החברים הקרובים שלי. 

אני רוצה סביבי אנשים טובים.

אנחנו, כקהילה, רוצים סביבנו ובתוכנו אנשים טובים.

 

לא כולם אוהבים את המילה הזו. 'קהילה'. וזה בסדר.

זה בסדר גמור שאנשים ירימו גבה כשהמילה "קהילה" נאמרת או נכתבת, מותר לאנשים לעקם את האף בגלל המילה הזו, אף אחד לא מת עדיין בגלל אף עקום.

אבל המציאות היא שיש פה קהילתיות, אנחנו כולנו קבוצה של אנשים בעלי תחום עניין משותף ורובנו הגדול מאוד נלהב ומאוד "בעניין" ולרובנו יש תשוקה אדירה לבדס"מ על כל נגזרותיו - אנחנו קהילה - ואנחנו צריכים לשאוף לטפח את ה'ביחד' הזה ולעזור לזה לצמוח, לנטוע זרעים טובים ולשמש דוגמה ולקחת דוגמה, לעזור זה לזו, לפרגן, לחבק את החדש ואת השונה ואת הביישן ואת הגאה ואת הערס ואת החנון.

 

וגם עם הפוסט הזה לא כולם יסכימו, וגם זה בסדר 🙂

אנחנו לא מוכרחים להסכים על *הכל* כדי לחיות בשלום ולכבד אחד את השני וליהנות מהדברים שעליהם אנחנו דווקא כן מסכימים, לגיטימי לחלוטין שיהיו מחלוקות מדי פעם וחוסר הסכמה על רעיונות מסוימים או גישות מסוימות - מתוך זה נצמח, מתוך זה נלמד עוד ונרחיב אופקים וניחשף לקונספטים וצורות מחשבה שאולי לא חשבנו עליהם בעצמנו ואולי לא היינו מכירים אחרת.

זה בריא לא להסכים על הכל - כשאנחנו מוקפים באנשים טובים שרואים בכך הזדמנות לחיזוק וקירוב, ולא הזדמנות להחלשה ולפילוג.

 

זו דעתי בכל אופן. 

אשמח לקרוא את דעתכן/ם,

דומיניק.

לפני 3 שנים. 24 בספטמבר 2020 בשעה 8:10

"תראה אדוני! אני עם פטמות חשופות! במסיבה!!! 😍" 

מדי פעם עולה דיון על גבולות של הנשלט/ת ואם זה נכון או לא נכון 'להתעסק' עם הגבולות האלו.
חלק אומרים "גבול זה קדוש" ולא מוכנים אפילו לשמוע על שולט המותח גבול מסוים של הנשלטת שלו, חלק אומרים "יש גבולות שנועדו להישבר" ומספקים סיבות וטיעונים לעמדה הזו שלהם. וגם בקרב הנשלטים/ות יש שיח דומה, לכאן או לכאן, תמיד יהיו אנשים התומכים בעמדה הזו ותמיד יהיו שיתמכו בעמדה הזו, אין כאן סטטוס קוו, ולדעתי לא יהיה, ואני לא משוכנע שזה דבר שלילי.

מהו גבול, הלכה למעשה?

אתן דוגמה אישית של הנשלטת הראשית שלי, דנה - כפות רגליים.
כפות הרגליים שלה הן גבול קשיח, כלומר שום סוג של מגע בכפות רגליה אינו נעים לה, ואף מטריד אותה וגורם לה לתחושות מאוד לא נעימות בגוף.
זה, למשל, גבול שלעולם לא ימתח על ידי ולעולם לא אחפש דרכים לבדוק האם ניתן להפוך אותו לגבול גמיש יותר, או "גבול רך", בעגה המקצועית 😉
ולא אעשה זאת מכיוון שאין בכך שום מטרה חיובית שאני יכול לראות בסופו של תהליך שכזה - כלומר אין לי אינטרס לבחון את גבול כפות הרגליים של הנשלטת שלי כי אני לא רואה תועלת בהתגברות עליו - לא עבורי ולא עבורה - אז אין לי שום מוטיבציה בכלל להקדיש מחשבה לנושא הגבול הספציפי הזה.

אתן גבול נוסף של הנשלטת הראשית המהממת שלי - עירום פומבי. גבול קשיח שלה.


האמנם?

בפעם הראשונה שלקחתי אותה למסיבה של הקהילה, אי שם לפני שנתיים וקצת, היא כמעט ולא הסכימה לצאת מהבית כי לטעמה היא הייתה לבושה חשוף מדי - אך כשהגענו למסיבה, מהר מאוד התברר לה שהיא האישה הלבושה ביותר במתחם כולו, כולל הברמניות והתקליטן.
הזמן חלף, עברו מאז מסיבות רבות ונהדרות, והמהממת שלי אט אט החלה להרגיש יותר ויותר בנוח עם הקונספט 'עירום פומבי' - דרך שיחות ארוכות ועמוקות שלנו בנושא - לא שיחות של "שכנוע", אלא שיחות על החיים, על העבר שלה, על מהו עירום בעיניה, על היחס שלה לגוף שלה, על מוסר, על צניעות, על ביטחון עצמי, על גאווה - תהליך ארוך, מאוד, שנמשך עדיין בזמן כתיבת השורות האלו וימשיך הרבה אחרי שתסיימו לקרוא;
והנה לפני חודש בערך, יצאנו למסיבה כבכל סופ"ש, אבל בשלב ההתארגנות ליציאה מהבית, ביוזמתה הבלעדית והבלתי צפויה - דילגה הנשלטת שלי לסלון בהכרזה אמיצה:
"אדוני הערב אני רוצה לנסות לצאת בלי מדבקות לפטמות! אולי ננסה את מצבטי הפטמות עם הפעמונים???" והמבט הבורק בעיניה אישר לי שאכן התרגשות רבה וחשש קל בוקעים מגרונה 🙂
שיחה קצרה, בעמידה בסלון שלנו, זה כל מה שהייתי צריך כדי לוודא מעל לכל ספק שזה אכן מה שהיא רוצה לעשות הערב, ושהיא מבינה שבכל שלב במהלך הערב עומדות לרשותה מילות הביטחון שלה, ושאני מוכן שננסה בתנאי שאנחנו אורזים בתיק הצעצועים שלי גם סט של מדבקות לפטמות וגם חולצה להחלפה שעומדת בדרסקוד של המסיבה - "רק למקרה ש" - ואכן כך היה.
יצאנו למסיבה. השארנו את הרכב בחניון שבאותם רגעים היה ריק מאדם, לא לפני שהנשלטת שלי פשטה חולצתה ועמדה יפה בזמן שהאדון שלה מקבע את מצבטי הפטמות עם הפעמונים החדשים על פטמותיה, ואז לבשה חולצה שחורה ומאווררת לצורך ההליכה הקצרה עד לפתח המועדון - לכשנכנסנו למסיבה, החולצה ירדה ומצאה את מקומה בתיק.

וכך היא עמדה, המהממת שלי, חשופת חזה בלב מועדון שטוף גופים מיוזעים, עם חיוך ענקי מרוח מאוזן אחת לשנייה ועיניים בוהקות מגאווה עצמית - השיא של הערב הזה היה היציאה למרפסת, ושוב, ביוזמתה, ובהבנה מוחלטת שזו מרפסת פרטית ששמורה למתחם המועדון בלבד ואין בחוץ נפש ונילית אחת שעלולה להציץ בציצים היפים של הנשלטת הנדירה שלי.
עמדנו שם, מעשנים סיגריה במרפסת, והמשפט הזה שיצא ממנה בקול צהלה פתאום הצדיק את כל התהליך של השנתיים שקדמו לו:
"תראה אדוני! אני עם פטמות חשופות! במסיבה!!!"
.
.
עכשיו, אני לא מומחה גדול ואין לי ספק שיש בין הקוראים גם אנשים יותר מנוסים ממני ויותר מבינים ממני, ואשמח לקרוא את דעותיכם/ן השונות - אך מנקודת מבטי האישית, אני מרגיש שתהליך מתיחת הגבול הספציפי הזה של הנשלטת שלי, הוא חיובי לאין שיעור וגם מתבצע בצורה מאוד בריאה וחיובית, והפירות שלו מתוקים מדבש - עבור שנינו.
אם ברמת הביטחון העצמי של הנשלטת שלי, ואם ברמת חיזוק דימוי הגוף של הנשלטת שלי בעיני עצמה, ואם ברמת החיזוק החיובי על היוזמה שהנשלטת שלי נקטה - ומיידית פגשה מהצד שלי רק פרגון ותשבוחות ומחמאות לצד שיחה אחראית לוידוי כנות הכוונות שלה כלפי הצעד הגדול הזה באותו הערב. מאוד חיובי בעיניי.
ואין בכך לומר שזהו סוף התהליך, ההפך הוא הנכון. התהליך הזה ימשיך להתרחש, בגלוי ובנסתר, כל עוד הנשלטת הנדירה שלי תביע נכונות לקחת בו חלק.

אז אם אכריח את עצמי 'לקחת צד' בדיון המתמשך על "גבולות ופריצתם" בקבוצות הפייסבוק השונות של הקהילה הקטנה והמיוחדת שלנו -
אני בדעה שניתן בהחלט לדון על גבולות בתוך דינמיקה קיימת (ובריאה) במטרה לבחון האם גבול מסוים 'בשל' להיות תחת זכוכית מגדלת ולבדוק יחד אם יהיה נכון לנסות לגעת בו - כל עוד יש תמורה חיובית וברורה בצידו השני של הגשר.
כלומר, אם נחזור כמה שורות אחורה, לא ראיתי שום תוצאה חיובית בבדיקת הגבול "כפות רגליים" של הנשלטת שלי אז אין לי סיבה או מוטיבציה להתחיל שום תהליך שכזה.
יחד עם זאת, בהחלט ראיתי תמורה חיובית בבדיקת הגבול "עירום פומבי" עבור הנשלטת שלי (ויותר מרק יתרון אחד) ולכן בוודאי שאשקיע משאבים וזמן ומחשבה בניסיון לייצר תהליך שיהיה בריא ומאתגר ושהנשלטת שלי תתרגש ממנו, ובדיוק כך קרה, וקורה עדיין.

תודה שקראתם/ן עד כאן, ואשמח מאוד לקרוא את מחשבותיכם/ן בנושא. תובנות, שאלות, דעות שונות - רק אבקש לשמור על תרבות דיון ושפה נעימה, מאחר וידוע לכולנו שהנושא הנ"ל מעט נפיץ עבור חלק מהאנשים 🙏

המשך יום נפלא לכולם/ן, 

דומיניק. 

לפני 3 שנים. 23 ביוני 2020 בשעה 10:40

הנה, 343. את דופקת על הדלת.
בעדינות, כמעט בלחישה.
גאה בעצמך שלא נכנעת לפחד ולא רצת מהר חזרה לאוטו, אבל עכשיו ברכייך רועדות והדופק שלך מבעבע.
שתי נקישות, כך היא אמרה לך שהוא ביקש. בכלל ספרת?

מעבר לדלת ממתינה התגשמות. התגלמות טהורה של החשק. תאווה מבעיתה. לא נודע.

ובכל זאת דפקת בדלת. אמיצה.

-

בפינת החדר האפלולי מונח בכבדות כסא ויקטוריאני עתיק, כמעט ולא ניתן להבחין בו מרוב עשן סמיך הנובע מקצה הסיגר שבידו של האדון היושב עליו.
*כמעט* ולא ניתן להבחין בו, אך בו בזמן בלתי אפשרי להתעלם מקיומו של היושב עליו.
נוכחותו האצילית כמו מזדקפת מעל החדר, נוסכת שלווה שמרעידה בך נימים, פעימה פעימה, זיעה קרה. ושקט.

-

עוד ברגע הראשון בו היא פתחה עבורך את הדלת באלגנטיות השמורה רק לבלרינות, כשאת שדיה וערוותה מכסות רק שלוש פיסות סאטן שקופות, ועוד טרם האדון בכסא נגלה לך - כבר מצאת עצמך נפעמת חרישית נוכח יופיה הבלתי נסבל. כמה תעוזה נדרשת להלך בעולם בידיעה שקיים יופי אוניברסלי שכזה, שאינו מתנצל ואינו בעיני המתבונן, "כוסית אינטרגלקטית בת זונה" החלטת לקרוא לה בינך לבין עצמך, בצעקה פנימית אדירה שכלפי חוץ עלולה להידמות לחצי חיוך נבוך.

שבריר שנייה והחדר כולו כבר סרוק במוחך.
והוא מרשה לך לסרוק, אדון הכסא.
לא במילים, גם לא במבט, אף לא סימן.
השקט האגרסיבי הבוקע ממנו, הוא שמאשר לך.
המיטה במרכז החדר לא מותירה מקום לספק, וגם לא האזיקים שמחוברים אליה ומקיפים אותה במיומנות ומונחים במרכזה, מוכנים לשימוש, מתחננים שישתמשו בהם, ולרגע משתעשעת בראשך המחשבה שגם את.

"3" קולו המחוספס שובר את השקט וממלא את החדר בעוד מנה של עשן קובני סמיך. הצמרמורת במורד גבך נאלמת למראית דמותה של הכוסית האינטרגלקטית פוסעת לעברו, בקלילות רכה שגורמת לעננים לקנא, תופסת את מקומה מול רגלו השמאלית וכורעת בעדינות שברירית לישיבה על ברכיה. ישבנה האפרסקי מונח על קרסוליה וגבה זקוף, סנטר מורם בתשעים מעלות מושלמות וידיה מונחות באלגנטיות על ירכיה.
מהממת. בת זונה.

-

הקרח כבר התמוסס כליל וכוס הוויסקי המזיעה כבר חתמה טבעת לחה על שולחן העץ הצמוד לכסא.
לרגע קצר את מרגישה משב רוח עדין על שדייך החשופים, מנסה בחצי-הלצה לחוש את תרכובת הנוזלים שנלכדו בכיסוי העיניים המאובטח עלייך בקשירה הדוקה מדי, איך בכלל מבדילים בין זיעה לדמעה לזרע? פנייך כבר איבדו את היכולת להבחין. או את הרצון לכך.

לה לא אכפת, לכוסית האינטרגלקטית, ונראה שכלל לא מפריע לה שלא אכפת לה. היא אפילו לא עוצרת לנשום, מהממת. בת זונה. גופה שכוב לצד גופך, כתף לכתף, על מצע סאטן אפוף עשן.
בעודך נושמת עמוקות באסירות תודה על כל מולקולת חמצן, את שומעת את נעיצות האיבר המושלם של האדון עמוק לתוך הגרון של זוגתך לכתף, אותו איבר שלפני כמה רגעים ניתק את ראותייך מאוויר העולם לכמה דקות ארוכות, אותו איבר שגופך הבוער כרגע מתחנן ומתפתל לקראתו.
"לא לזוז", את שומעת את האדון דורש ועוד טרם הספקת להסכים בלבך, כאב חד מפלח את גופך, אף פעם לא הצליפו לך בכוס לפני כן, ואף פעם לא ייחלת לכך כמו ברגע הזה.
באוושה מהירה פיך מתמלא באיברו הזקור, מהמם אפילו יותר ממקודם, וגם תובעני יותר ממקודם. האדון עכשיו רעב אלייך, והוא לוקח בהחלטיות מרשימה את מה שהוא רוצה, ואת מאושרת מכך - ממש עד לרגע בו את מתחילה שוב להיחנק ולהשתנק, והנעיצות מתגברות, ורגלייך נבעטות.

ואז יד אוחזת בכף ידך הצמודה לגופך ומשלבת בך אצבעות רכות, היא כל כך עדינה וענוגה, זוגתך לכתף. מגע ידה נוגה ובטוח, מרגיע מעט את הסערה המתחוללת בך עקב האיבר המחלל אותך. ואת מתמסרת בגופך, לאדון שבגרונך.
היא טובה, זוגתך לכתף.
בת זונה. מהממת.

-

עם המגבת העוטפת את גופך המותש, שיער עדיין לח מעט, חיוך בלתי נשלט ומבט חצי מזוגג, את יוצאת מחדר האמבטיה וצועדת לכיוונם תוך כדי נשיפה כבדה וארוכה.
הם חיכו לך.
הוא יושב על השטיח העתיק וכל גבו שעון למרגלות המיטה הרחבה, מביט בך מרוצה מעצמו, מחויך בשרמנטיות מיוזעת. היא חצי שכובה בין רגליו, מחובקת ומחבקת, פוקחת לעברך עין כחולה לשבריר שנייה ומיד נעצמת ומתחייכת בפיתול חושני שכמו במעשה קסם מניע את גופה מעט הצידה ומפנה מקום לגופך, על השטיח לצידה, בין רגליו. מהממת.

מחוות יד פשוטה מהאדון, זה כל מה שהיית צריכה כדי להתרצות ולמקם עצמך על השטיח. מהר מאוד את מגלה שעדיף לא להתיישב קודם כדי לשכב, כי ישבנך בוער כרגע ברגישות יתר ואת זוכרת היטב למה. את צליל הנפת השוט את לא תשכחי עוד הרבה זמן.
אז את מנסה להישכב על הצד במין גמלוניות חיננית, מניחה את גופך מאחורי גופה של הכוסית האינטרגלקטית ומחבקת אותה מאחור בעוד היא מתאימה את עצמה לתנוחתך. את הכפית הגדולה עכשיו.
זרוע גדולה וכבדה מונחת עלייך לאט, עוטפת אותך, מבטיחה לך שאת בטוחה, עפעפייך נעשים כבדים.

-

לולא היית שם בעצמך, לעולם לא היית מאמינה.
אבל היית. וואו כמה שהיית. כמה שאת עדיין.
כולך, כל מי שאת, היית שם עבורו ועבורה, לכמה שעות שלעולם לא תדחיקי בשקט ולעולם לא תספרי בקול.
מהממת, זוגתך לכתף.
בת זונה.

לפני 3 שנים. 3 ביוני 2020 בשעה 10:08

מה זה אומר, לסמוך על הפרטנר/ית שלך?

להיכנס איתו לסשן בידיעה שהוא לא יהרוג אותי?

ללכת איתה למסיבת פטיש בידיעה שהיא תשמור עליך?

לעשות סשן בידיעה שיהיה בסופו אפטר-קר כמו שצריך?

 

כן. כל אלו ועוד המון דוגמאות קטנות כאלו, זה בדיוק הבסיס של התחושה "אני סומך עליה / אני סומכת עליו".

תחושת הביטחון הזו שבין שני פרטנרים, היא הקריטריון הראשוני שלנו בד"כ, כשאנחנו בתחילתו של קשר חדש ומרגש - התחושה הזו היא העוגן הפנימי הזה שמאפשר לנו לשים את גופנו בידיים של אדם שעד לא מזמן היה זר מוחלט עבורנו (ובאופן די מילולי, זה בדיוק מה שרובנו עושים). 

וככה זה צריך להיות, אנחנו צריכים לקבל תחושת ביטחון מהאדם שיושב מולנו טרם נצא למסע הרפתקאות יחד. 

 

אך לצערי, לפעמים אני רואה זוגות שנעצרים שם.

בשלב הראשוני הזה של "אני סומך/ת עליו/ה". 

זוגות שכבר עברו את שלב "ירח הדבש" ומערכת היחסים שלהם מתחילה להבשיל ולהתעצב כפי שהם מבקשים לעצב אותה ולפי הצרכים שלהם - אך עניין בניית האמון והעמקת תחושת הביטחון, נותרים עדיין במצב הראשוני הזה, בשכבה הבתולית הזו, שרק בקושי מספיקה כדי לבנות על גבה מערכת יחסים מופלאה ומפוארת, כזו שתהפוך להיות עמוד התווך בחייהם של שני הפרטנרים שעובדים קשה לעצב אותה ולנהל אותה. 

 

חשבתי על זה לעומק בימים האחרונים, ניסיתי לתת מילים לתחושות שעולות בי כשאני חושב על העיקרון הזה בהקשר של מערכת היחסים הראשית שלי. 

כשאני מסתכל על הנשלטת שלי, אני לא רואה רק אישה שאני סומך עליה לכבד את החוקים שנתתי לה, או להיות אחראית בסשנים שלנו כפי שאני מצפה ממנה, או לדאוג לעצמה לאוכל בריא ושתיית מים ושמירה על כושר וכל שאר הדברים שאדון מצפה מהנשלטת שלו, לא רק. 

אני מסתכל על הנשלטת שלי ואני רואה אישה שאני סומך עליה ועל הבחירות שלה ועל שיקול הדעת שלה - בכל סיטואציה בה אני לא נוכח או לא כשיר לקבל החלטה בעצמי. *בכל* סיטואציה.

אני סומך עליה, למשל, לנהל משבר מסוים, אם אני חלק ממנו ולא מסוגל לראות את המציאות בבירור ובצורה אובייקטיבית.

אני סומך עליה שתקבל את ההחלטות הנכונות במידה ואין לה דרך ליצור איתי קשר, ונדרשת החלטה שתשפיע על העתיד שלנו. 

אני סומך עליה, בעיניים עצומות ובלב שלם, שתהיה חזקה ויציבה ושקולה ובוגרת ואחראית - בכל מצב בו היא מבינה שהיא צריכה להיות, ואני סומך עליה "לקרוא את המפה" ולזהות מצבים ולהבין מתי המצב הוא כזה שדורש ממנה לקבל החלטה הרת גורל, ואני סומך עליה שתסמוך על עצמה מספיק לקבלת ההחלטה הזו. 

 

אני סומך עליה, למשל, לזהות שינויים קטנים ומצטברים בדפוסי ההתנהגות שלי אם פתאום יקרה שאני מתחיל להתמכר לסמים, או להימורים, או לאלכוהול, או כל דבר 'גדול' אחר שבאופן טבעי ימנע ממני להיות אובייקטיבי - ואצטרך שהיא תהיה אובייקטיבית עבור שנינו ותקבל את ההחלטות ה'קשות' ותנהל את המציאות ששנינו חיים בה, אני סומך עליה שהיא תבין את ה'תפקיד' החדש הזה שנכפה עליה באופן זמני בתוך הזוגיות שלנו ושהיא תדע להתנהל בצורה שתביא את שנינו לסיום המשבר הזה הכי מהר שניתן ועם מינימום חוסר ודאות או חוסר בטחון בדרך.

זו הרמה שאני סומך עליה. 

 

אני סומך עליה ואני בוטח בה, בידיעה אמיתית, שאם פתאום החיים שלי יתחילו להתפרק - ולא רלוונטי בכלל מאיזו סיבה ואם זו סיבה לגיטימית או לא - היא תהיה שם, והיא לא תזוז משם והיא לא תיבהל והיא לא תברח - היא תבין שכרגע זו המציאות והיא תקבל את כל ההחלטות הכי נכונות והכי בריאות שהיא מסוגלת, עבור שנינו, והיא תדע לסמוך עליי שאדע לשחרר את השליטה ולעזוב את המושכות ולתת לה להוביל, עד שהיא תעזור לי לחזור ולעמוד על הרגליים.

עד שהיא תעזור לי לחזור להיות האדון שאליו היא התמסרה ושעליו היא סומכת בעיניים עצומות ובלב שלם.

היא רשת הביטחון שלי,

בדיוק כפי שאני שלה.

 

לפני 3 שנים. 3 ביוני 2020 בשעה 6:23

מילת ביטחון במערכת יחסים מבוססת שליטה,

(לא במסגרת סשן מזדמן - על כך ארחיב במאמר נפרד). 

לצערי אני נתקל ביותר מדי אנשים, משני הצדדים של השוט, ותיקים וחדשים, שמתייחסים בצורה שלילית לשימוש במילות הביטחון.

נשלטות שחושבות שזה יאכזב את השולט שלהן,

שולטים שחושבים שזה מעיד על חולשה,

ובאופן כללי אנשים שרואים מילת ביטחון בתור איזה טאבו שצריך להימנע ממנו אלא אם המצב נהיה קיצוני ואין ברירה (וגם אז זה לא תמיד קורה). 

 

זה לא משנה באיזו מערכת מילות ביטחון אתם משתמשים, אני באופן אישי משתמש בשיטת הרמזור (בתוספת סימני ביטחון עם הידיים, למקרים בהם אין יכולת לדבר) וזה לגיטימי לחלוטין שכל אחד יסגל לעצמו את השיטה המועדפת עליו או ימציא אחת חדשה שמתאימה לו ועובדת עבורו ועבור הנשלט/ת שלו -

מה שכן משנה, זה הגישה לנושא הזה.

 

שולטים ושולטות,

הגישה שלכם לנושא מילות הביטחון היא זו שתקבע את הגישה לנושא הזה אצל הנשלט/ת שלכם,

אם תתייחסו למילת ביטחון כדבר חיובי שמטרתו היא לשמור על הסשן בטיחותי ומהנה - כך יהיה וזו תהיה הגישה גם מצד הנשלט/ת.

אם תלמדו את הנשלט/ת שמילת ביטחון היא צורת תקשורת חיובית ומיידית, ותתרגלו איתו/איתה שימוש נכון - כך יהיה, וכך צריך להיות.

 

נשלטים ונשלטות,

שימוש במילת ביטחון לא אומר "אני חלש/ה",

אלא "אני חשוב/ה, הבריאות שלי חשובה לי".

בקשו מהשולט/ת שלכם לעבוד אתכם על מילות הביטחון שקיבלתם ממנו/ה, בקשו שיתרגלו איתכם כדי שיהיה לכם נוח להשתמש בעת הצורך.

 

שתפו את המאמר אם מצאתם בו תועלת,

מוזמנים לפתח דיון בתגובות ולדבר על מערכת מילות הביטחון שלכם, סימני ביטחון למקרים בהם הפה חסום וכן הלאה.

 

לפני 3 שנים. 3 ביוני 2020 בשעה 6:08

נשלטת או שפחה...?
מה ההבדל בעצם?
מי מחליט אם שפחה או נשלטת?
ולמה זה בכלל משנה?

(המאמר נכתב על המין הנשי אך רלוונטי גם לנשלט/עבד)

כל שפחה (slave) היא נשלטת (submissive),
אבל לא כל נשלטת היא שפחה.
ואסביר:
למילים עצמן אין משמעות מלבד המשמעות שאנו מעניקים להן, ולכן אם ברצוננו לנהל שיח על מושגים מעולם השליטה - ראוי שנבין את המושגים בהם אנחנו דנים ואת המשמעות המסורתית שקהילת הבדס"מ העניקה להם לאורך השנים, והיום אכתוב על ההבדל בין נשלטת לשפחה (ובהתאמה כמובן, בין נשלט לעבד).

אתחיל מהסוף:
התואר 'שפחה' הוא הכבוד הגדול ביותר שאדון יכול להעניק לנשלטת שלו, וכפועל יוצא הופך את האדון ל-'מאסטר' (ארחיב על כך בפוסט עתידי), למעשה, תואר שפחה הוא ה'חגורה שחורה' של הצד הנשלט במערכת יחסים מבוססת שליטה.

לרוב, המעבר בין סטטוס 'נשלטת' לסטטוס 'שפחה' יתבצע אחרי תקופה ארוכה בה הנשלטת משויכת ומקולרת לאדון שלה, ואחרי שהונחו על השולחן הסכמי בעלות ושירות (להלן "חוזה בדס"מי") ותנאי ההתקשרות מוסכמים וברורים לשני הצדדים - להפוך מ-"אדון ונשלטת" (D/s) ל-"מאסטר ושפחה" (M/s) זה עניין גדול ורציני מאוד, ולעתים קרובות תשמעו את חברי הקהילה מדברים על האקט הזה כמו על 'חתונה בדס"מית', והם צודקים.

טקס הקילור הרשמי שהופך נשלטת לשפחה הוא רגע מאוד מאוד מרגש עבור הזוג ולרוב יכלול אלמנטים מסורתיים מעולם השליטה כמו הקראת מכתבים שהזוג כתב זה לזו לכבוד הטקס, סשן פומבי לכבוד האורחים שהגיעו לטקס, הורדת הקולר הישן (Consideration collar)  וענידת הקולר החדש (slave collar) ועוד אי-אלו אלמנטים ייחודיים ומיוחדים שבוחר הזוג לשלב כחלק מטקס הקילור הפורמלי שלהם.

עבור הנשלטת, קבלת התואר 'שפחה' הוא רגע של הגשמה עצמית ברמה כמעט רוחנית, ואף נכחתי פעם אחת בטקס כזה בו הנשלטת תיארה לאחר מכן חוויה שדומה לטראנס או "אורגזמה רוחנית", במילותיה שלה. בעצם קבלת התואר הזה, מקבלת הנשלטת את הבטחתו של האדון שלה - (ומעכשיו, המאסטר שלה) - שהיא מהיום "מספר 1" שלו, היא הראשונה, היא באה לפני הכל ולפני כולם, הוא מתחייב לדאוג לה ולכל צרכיה ולשמור עליה שתהיה בריאה ושמחה עד קצה גבול היכולת, זו רמת המחויבות הגבוהה ביותר שניתן לתאר בין שני בני אדם, בעיניי.
עבור האדון, הענקת התואר 'שפחה' לנשלטת שלו מסמל את שביעות רצונו הבלתי מעורערת ממנה, זה רגע מיוחד מאוד בחייו של אדון ומעטים זוכים לחוות אותו במלוא גדולתו ובמלוא הכבוד הראוי לרגע שכזה.
עבורו, להגיד "אני רוצה להפוך אותך לשפחה שלי" שווה ערך להצעת נישואין, כמו אומר - "החיים שלי טובים יותר בזכות השליטה שהענקת לי על חייך שלך, וזו ההבטחה שלי כלפייך שלעולם לא אפעל לרעתך ותמיד אדאג לכל צרכייך, יהיו מה שיהיו".

לפי המסורת, במהלך טקס הקילור הרשמי, רגע לפני הענקת הקולר החדש (והקבוע, נהוג להעניק קולר נעול), יקריא האדון מכתב שכתב לנשלטת שלו ובו הוא יפרט את המעלות הטובות שלה ואת הסיבות והמניעים שגרמו לו לבחור בה ובהפיכתה לשפחה שלו, כמובן שזו אינה חובה ויש כאלו שיעדיפו לכתוב כמה מילים על טיב הקשר, ויש אף כאלו שלא יהיו מעוניינים בכלל במכתב או נאום ויבצעו את הטקס בלי אלו - כל אדון והשקפת עולמו, כל הדרכים כשרות ואין כאן "יותר טוב" או "פחות טוב", יש רק התאמה אישית, כפי שאמורה להיות מערכת היחסים עצמה.

מיתוסים נפוצים:

- "לשפחה טובה אין גבולות" -
קשקוש מוחלט.
לכל אדם באשר הוא אדם יש גבולות, וטוב שכך.
נשלטת שמצהירה "אין לי גבולות" למעשה מעידה על כך שהיא חדשה בעולם השליטה וזקוקה להדרכה וליווי, זה תמיד 'דגל אדום' עבורי במהלך שיחת הכירות שלי עם נשים שפונות אליי.

- "נשלטת יכולה להחליט שהיא שפחה" -
כפי שכתבתי למעלה, הכוח להעניק את התואר 'שפחה' נמצא אצל האדון, הוא זה שבחר לקבל את הנשלטת להיות תחת שליטתו מלכתחילה והוא זה שיכול לבחור להפוך אותה לשפחה שלו. נשלטת שמכריזה על עצמה כ"שפחה" זה שווה ערך לנשלטת לא משויכת שמעניקה לעצמה קולר - זה חסר טעם ואין בזה שום כבוד כלפי אותה נשלטת בפרט וכלפי קוד ההתנהגות בעולם השליטה בכלל.

- "אני מאסטר מנוסה שמחפש שפחה מתמסרת" -
אתה לא.
אתה חרטטן ושרלטן שמחפש 'טרף קל' ואין לך מושג מה המשמעות של המונחים שאתה מפזר, אתה חדש בעולם השליטה וכדאי לך לחפש הנחייה ועזרה בצעדים הראשונים שלך כדי שאולי יום אחד באמת תבין מה המשמעות של המילה "מאסטר" ואולי אפילו תזכה להרגיש ככה, באמת, לא בכאילו ולא כי "זה נשמע מגניב" - תשכיל, תלמד, תשקיע, ואז לא תצטרך "לחפש שפחה מתמסרת", היא כבר תמצא אותך.

ו_____________________________________________
למאמרים נוספים, סרטוני הדרכה, ופרטים על הרצאות עתידיות - בקרו כאן:

www.facebook.com/BDSM1X1