"תראה אדוני! אני עם פטמות חשופות! במסיבה!!! 😍"
מדי פעם עולה דיון על גבולות של הנשלט/ת ואם זה נכון או לא נכון 'להתעסק' עם הגבולות האלו.
חלק אומרים "גבול זה קדוש" ולא מוכנים אפילו לשמוע על שולט המותח גבול מסוים של הנשלטת שלו, חלק אומרים "יש גבולות שנועדו להישבר" ומספקים סיבות וטיעונים לעמדה הזו שלהם. וגם בקרב הנשלטים/ות יש שיח דומה, לכאן או לכאן, תמיד יהיו אנשים התומכים בעמדה הזו ותמיד יהיו שיתמכו בעמדה הזו, אין כאן סטטוס קוו, ולדעתי לא יהיה, ואני לא משוכנע שזה דבר שלילי.
מהו גבול, הלכה למעשה?
אתן דוגמה אישית של הנשלטת הראשית שלי, דנה - כפות רגליים.
כפות הרגליים שלה הן גבול קשיח, כלומר שום סוג של מגע בכפות רגליה אינו נעים לה, ואף מטריד אותה וגורם לה לתחושות מאוד לא נעימות בגוף.
זה, למשל, גבול שלעולם לא ימתח על ידי ולעולם לא אחפש דרכים לבדוק האם ניתן להפוך אותו לגבול גמיש יותר, או "גבול רך", בעגה המקצועית 😉
ולא אעשה זאת מכיוון שאין בכך שום מטרה חיובית שאני יכול לראות בסופו של תהליך שכזה - כלומר אין לי אינטרס לבחון את גבול כפות הרגליים של הנשלטת שלי כי אני לא רואה תועלת בהתגברות עליו - לא עבורי ולא עבורה - אז אין לי שום מוטיבציה בכלל להקדיש מחשבה לנושא הגבול הספציפי הזה.
אתן גבול נוסף של הנשלטת הראשית המהממת שלי - עירום פומבי. גבול קשיח שלה.
האמנם?
בפעם הראשונה שלקחתי אותה למסיבה של הקהילה, אי שם לפני שנתיים וקצת, היא כמעט ולא הסכימה לצאת מהבית כי לטעמה היא הייתה לבושה חשוף מדי - אך כשהגענו למסיבה, מהר מאוד התברר לה שהיא האישה הלבושה ביותר במתחם כולו, כולל הברמניות והתקליטן.
הזמן חלף, עברו מאז מסיבות רבות ונהדרות, והמהממת שלי אט אט החלה להרגיש יותר ויותר בנוח עם הקונספט 'עירום פומבי' - דרך שיחות ארוכות ועמוקות שלנו בנושא - לא שיחות של "שכנוע", אלא שיחות על החיים, על העבר שלה, על מהו עירום בעיניה, על היחס שלה לגוף שלה, על מוסר, על צניעות, על ביטחון עצמי, על גאווה - תהליך ארוך, מאוד, שנמשך עדיין בזמן כתיבת השורות האלו וימשיך הרבה אחרי שתסיימו לקרוא;
והנה לפני חודש בערך, יצאנו למסיבה כבכל סופ"ש, אבל בשלב ההתארגנות ליציאה מהבית, ביוזמתה הבלעדית והבלתי צפויה - דילגה הנשלטת שלי לסלון בהכרזה אמיצה:
"אדוני הערב אני רוצה לנסות לצאת בלי מדבקות לפטמות! אולי ננסה את מצבטי הפטמות עם הפעמונים???" והמבט הבורק בעיניה אישר לי שאכן התרגשות רבה וחשש קל בוקעים מגרונה 🙂
שיחה קצרה, בעמידה בסלון שלנו, זה כל מה שהייתי צריך כדי לוודא מעל לכל ספק שזה אכן מה שהיא רוצה לעשות הערב, ושהיא מבינה שבכל שלב במהלך הערב עומדות לרשותה מילות הביטחון שלה, ושאני מוכן שננסה בתנאי שאנחנו אורזים בתיק הצעצועים שלי גם סט של מדבקות לפטמות וגם חולצה להחלפה שעומדת בדרסקוד של המסיבה - "רק למקרה ש" - ואכן כך היה.
יצאנו למסיבה. השארנו את הרכב בחניון שבאותם רגעים היה ריק מאדם, לא לפני שהנשלטת שלי פשטה חולצתה ועמדה יפה בזמן שהאדון שלה מקבע את מצבטי הפטמות עם הפעמונים החדשים על פטמותיה, ואז לבשה חולצה שחורה ומאווררת לצורך ההליכה הקצרה עד לפתח המועדון - לכשנכנסנו למסיבה, החולצה ירדה ומצאה את מקומה בתיק.
וכך היא עמדה, המהממת שלי, חשופת חזה בלב מועדון שטוף גופים מיוזעים, עם חיוך ענקי מרוח מאוזן אחת לשנייה ועיניים בוהקות מגאווה עצמית - השיא של הערב הזה היה היציאה למרפסת, ושוב, ביוזמתה, ובהבנה מוחלטת שזו מרפסת פרטית ששמורה למתחם המועדון בלבד ואין בחוץ נפש ונילית אחת שעלולה להציץ בציצים היפים של הנשלטת הנדירה שלי.
עמדנו שם, מעשנים סיגריה במרפסת, והמשפט הזה שיצא ממנה בקול צהלה פתאום הצדיק את כל התהליך של השנתיים שקדמו לו:
"תראה אדוני! אני עם פטמות חשופות! במסיבה!!!"
.
.
עכשיו, אני לא מומחה גדול ואין לי ספק שיש בין הקוראים גם אנשים יותר מנוסים ממני ויותר מבינים ממני, ואשמח לקרוא את דעותיכם/ן השונות - אך מנקודת מבטי האישית, אני מרגיש שתהליך מתיחת הגבול הספציפי הזה של הנשלטת שלי, הוא חיובי לאין שיעור וגם מתבצע בצורה מאוד בריאה וחיובית, והפירות שלו מתוקים מדבש - עבור שנינו.
אם ברמת הביטחון העצמי של הנשלטת שלי, ואם ברמת חיזוק דימוי הגוף של הנשלטת שלי בעיני עצמה, ואם ברמת החיזוק החיובי על היוזמה שהנשלטת שלי נקטה - ומיידית פגשה מהצד שלי רק פרגון ותשבוחות ומחמאות לצד שיחה אחראית לוידוי כנות הכוונות שלה כלפי הצעד הגדול הזה באותו הערב. מאוד חיובי בעיניי.
ואין בכך לומר שזהו סוף התהליך, ההפך הוא הנכון. התהליך הזה ימשיך להתרחש, בגלוי ובנסתר, כל עוד הנשלטת הנדירה שלי תביע נכונות לקחת בו חלק.
אז אם אכריח את עצמי 'לקחת צד' בדיון המתמשך על "גבולות ופריצתם" בקבוצות הפייסבוק השונות של הקהילה הקטנה והמיוחדת שלנו -
אני בדעה שניתן בהחלט לדון על גבולות בתוך דינמיקה קיימת (ובריאה) במטרה לבחון האם גבול מסוים 'בשל' להיות תחת זכוכית מגדלת ולבדוק יחד אם יהיה נכון לנסות לגעת בו - כל עוד יש תמורה חיובית וברורה בצידו השני של הגשר.
כלומר, אם נחזור כמה שורות אחורה, לא ראיתי שום תוצאה חיובית בבדיקת הגבול "כפות רגליים" של הנשלטת שלי אז אין לי סיבה או מוטיבציה להתחיל שום תהליך שכזה.
יחד עם זאת, בהחלט ראיתי תמורה חיובית בבדיקת הגבול "עירום פומבי" עבור הנשלטת שלי (ויותר מרק יתרון אחד) ולכן בוודאי שאשקיע משאבים וזמן ומחשבה בניסיון לייצר תהליך שיהיה בריא ומאתגר ושהנשלטת שלי תתרגש ממנו, ובדיוק כך קרה, וקורה עדיין.
תודה שקראתם/ן עד כאן, ואשמח מאוד לקרוא את מחשבותיכם/ן בנושא. תובנות, שאלות, דעות שונות - רק אבקש לשמור על תרבות דיון ושפה נעימה, מאחר וידוע לכולנו שהנושא הנ"ל מעט נפיץ עבור חלק מהאנשים 🙏
המשך יום נפלא לכולם/ן,
דומיניק.
