לפני 5 שנים. 22 באפריל 2019 בשעה 8:52
הייתה אחת, משך שנה מאז חזרה נשמתי לאפי, הייתה אחת בודדה ואין שנייה לה, בתוכי שכנה אותה אחת שלי, בתוכי ומסביבי, עוטפת אותי פיסות-פיסות בד חם ומרגיע, עולם.
והנה, מבעד לסדקים, מסתמנת נוספת.
תוספת נאותה, מערבולת תמימה של ילדה שרוצה גם קרוב וגם רחוק וגם שניהם, ושקט על פני תהום.
מתוקה זו ומתוקה זו, שתיהן למרגלותיי וכל אחת חובקת רגל, מתוקה זו לשמאל ומתוקה זו לימין, ניחוח מוכר לצד ניחוח טרי, ואני לשתיהן, ושתיהן לי. בינתיים.
אחת בטוחה ואחת חוששת,
אחת נוגעת ואחת מהססת.
ואני, אני דילר של תשומת לב.
דומיניק.
משוטט בין ההריסות, מדביק את השברים, מאחה את הסדקים, מחבק את המחסור בביטחון העצמי ונותן מנוחה לעיניים עייפות.
ונושק, ברכות אין קץ, עד ינוח שקט הנפש ויחדלו נימי הדם מלבעבע,
הפרד ומשול,
פיסות-פיסות,
ושקט.
