תרים ת'ראש תראה פרפר

הוא

"אני צריכה אותך"

רק חבל שזה מגיע במסגרת העבודה...

אין משהו יותר קשוח מלמצוא את הכוחות להתחיל מההתחלה..

אחרי סיום קשר משמעותי (כמעט לא משנה למה הוא נגמר) והתקופה הבאה אחריו של חוסר כוחות משוןע  צריך להצליח לעמוד שוב על הרגליים..

וזה כלכך קשה

במיוחד כשנזכרים כל הזמן בקשר ההוא, שהיה כלכך נכון, כלכך מדויק וכלכך מתאים, וזה הופך הכל להרבה הרבה יותר קשה..

לזרום עם המקום שבו מקטלגים אותך..

במקום הנח בשבילן, של הידיד הטוב, שתמיד אומר את הדבר הנכון והמעודד, ויודע לחבק מרחוק, וזמין 24/6..

גם הכי קל להתעלם מהצורך שלי.. כי למה להתייחס אליו אם בכל מקרה אני ממשיך להיות פה מתי שהיא צריכה...

אז החלטתי בפעם הראשונה,  להתחיל להסתכל גם על עצמי, ולא רק על הצד השני..

זאת שזה יתאים לה,  תקבל את כל העולם.. וזאת שתרצה רק לקחת, לא תהיה יותר בחיים שלי...

דף חדש נפתח...

יש קשרים שהם לטווח קצר..

אין להם עתיד ולא אמור להיות

אבל בגלל שהחיבור כלכך מדויק, וכלכך נעים וכיפי

ברגע שהקשר מתחיל להגמר הלב שלי נהיה עצוב...

וזה הסטטוס שלי כרגע..

אני חושב שביום הזכרון, צריך להיות עצובים קצת.

צריך בעיקר להיות גאים

להיות חזקים

ולהיות נחושים

ולהקדיש את כל היום לנקמה אמיתית בכל מי שאי פעם הרג או רוצה להרוג אחד משלנו...

לעמוד בצפירה זה נחמד, זה מחבר, זה מרגש

אבל זה לא הפתרון!

הפתרון צריך להיות שאף אחד לא יחשוב אפילו על לפגוע בעם ישראל, ועד שלא נגיע לשם, אנחנו נמשיך לבכות ביום הזכרון...

שהם שני שבועות ויום אחד.
ובעומק- היום המידה שמאירה בעולם היא מידת החסד שבתפארת.
התפארת היא מידת האמת..
הממוצע בין השמאל לימין, בין החסד והגבורה.
והשבוע אנחנו מתחילים לתקן את האמת..
האמת שמאירה בנו, האמת שמאירה באחרים ומפריעה לנו..
יש הרבה אמת לתקן בעולם..
יש לכל אחד את האמת שלו?
או שבעצם יש אמת אחת וכל השאר טועים?
לא אכנס לכל העומק פה ועכשיו, אבל החסד שבתפארת, מאיר בעולם את הרצון להסתכל על האמת של האחר, ולקבל אותה שהיא אמת גם אם היא לא האמת שלי..
אם היינו מצליחים באמת לחיות ככה, אני חושב שהיו נפתרות 90% מהבעיות בכלל ובפרט..
לכל אחד יש את האמת שלו, שנכונה ומיוחדת לו..
ואם כל אחד היה הולך עם האמת שלו, ולא משקר לעצמו בגלל הסביבה, החברה ועוד כמה פרמטרים,  היינו חיים בעולם הרבה יפה ונינוח..
דווקא פה בכלוב אני חושב שאנשים מציגים הרבה יותר את האמת שלהם מאשר בחוץ, בתחפושת, בסביבה השופטת, ורק על זה מגיע שאפו ענק לפלטפורמה הזאת...
המשך שבוע נפלא ומלא בקבלת האחר

שהם שני שבועות לעומר!

ובעומק-  המלכות שבגבורה..

אחרי שאתמול מצאנו (לפחות בתיאורה בתקווה למציאות) בן ברית לשתף בקשיים ובמכשולים שלנו, היום המלכות שבגבורה מתמקדת בנו.. היום אנחנו המלכים, השולטים...

כל אחד שולט על משהו בחיים שלו, והיום זה היום לשלוט על הפחדים, על המכשולים, על הקשיים...

וזה אפשרי, בעיקר בגלל שאתמול שיתפנו ופרקנו ואנחנו כבר לא סוחבים לבד.. 

שנזכה לשלוט על כל הקשיים שלנו (בלי הסדל אם אנחנו שולטים או נשלטים או כל הגדרה אחרת) ולהצליח לא לפחד מהפחדים ולא להמנע לעשות דברים בגלל הסרטים שיש לנו בראש.. 

שבוע טוב לכולם!

שהם שבוע אחד ושישה ימים.

ובעומק- היום מאירה בעולם מידת ה"יסוד שבגבורה"

היום, וכל השבוע שעבר, זה הזמן להתגבר על כל הדברים שקשים לנו, כלפי חוץ וכלפי פנים...

אבל החידוש הוא היסוד שבגבורה- לכרות את הבריתות הנכונות כדי לעזור לנו להתגבר..

הכי קשה להתגבר לבד, לא משנה על מה , אבל ברגע שיש לנו שותף, בעל ברית, הכל נהיה יותר קל, גם אם הוא לא עוזר כלכך במציאות...

עצם הידיעה שאנחנו לא סוחבים לבד, שאנחנו לא מתמודדים לבד, זה הרבה מהפתרון..

זה יכול להיות בחיים, זה יכול להיות בבדסמ או בכל תחום אחר..

אני מאחל לכולם פה למצוא את בן הזוג המתאים להם למה שהם מחפשים, אותו אחד שיוכלו לכרות איתו את הברית שתוכל לעזור להם להתגבר על כל המכשולים והחולשות ולעוף הכי גבוה שיש ולהגשים את כל החלומות והפנטזיות...

איזה מוזר זה להתחיל קשר חדש...

קשר שלא אמור להחליף את הקשר הקודם, אבל לגמרי מתנהג ככה בתוך הראש הדפוק שלי...

וכל הזמן המחשבות קופצות.. ההשוואות הפסולות, הרגשות שמתערבבים...

הראש כלכך מבולבל ומבלבל...

מצד אחד הקשר החדש, מצד שני הזכרונות...

ואני חושב לעצמי

אם נתנשק- אולי ההיא שבתוך הראש שלי תשתוק?