בדיוק כפי שנצטוויתי על ידי הגבירה מאדר, פתחתי את הדלת שהובילה לחדר השינה שלה ונכנסתי פנימה. סוניה מאדר עמדה ליד מגירת לילה קטנה שהייתה צמודה למיטה שלה. הרגשתי איך ליבי מנסה לפרוץ מתוך חזי החוצה, מרוב אימה. שילבתי את ידיי מאחורי גבי והבטתי באטימות ברצפת החדר, וזאת משום שהרגשתי לא בנוח להביט היישר בתוך עיניה הירוקות והגדולות. "את יודעת מה מקבלות ילדות לא ממושמעות, כמוך?" התעניינה הגבירה מאדר. סובבתי את ראשי ימינה ושמאלה לאות שלילה – שלא, אני לא יודעת. היא הוציאה מתוך מגירת הלילה שוט זנבות ארוך. "הן מקבלות הצלפות בטוסיק", הסבירה לי סוניה מאדר. ליבי החל להלום בחזי בקצב עוד יותר מטורף מאשר קודם. היא באמת מתכוונת להכות אותי עם הדבר המפחיד הזה? הרהרתי ביני לבין עצמי בבעתה. בילדותי, הוריי מעולם לא הכו אותי. אסרו עלי לצפות בטלוויזיה, לשחק במשחקי מחשב ופלייסטיישן, הכריחו אותי להעתיק את אותו המשפט חמישים פעם, אך מעולם, בשום פנים ואופן לא הכו אותי, במיוחד לא בשוט זנבות העשוי מעור. כאשר הגבירה מאדר ראתה את הבעת פניי המבולבלת, היא הבהירה לי חד וחלק: "את לא חייבת לשאת את העונש, אך אם אני לא אעניש אותך עכשיו, אני אפטר אותך. אני לא עושה את זה משום שאני אכזרית או רעת לב, פשוט אני צריכה לחנך אותך למשמעת וציות. הבנתי שאין בידי ברירה מאוד גדולה. אני לא רוצה לאבד כל כך מהר את מקום העבודה הראשון שלי. אני גם לא רוצה להיות מולקית בשוט עור מאיים, אבל יותר מזה אני לא רוצה שיסלקו אותי. "זה יכאב?" התעניינתי בקול רועד, כמעט בוכה, אצל הגבירה מאדר. "ברור שכן!" היא ענתה לי ללא מחשבה מיותרת. "זה כל הטעם בענישה. בפעם הבאה כשתחליטי להיות לא ממושמעת את תזכרי במה שמצפה לך, ותחשבי פעמיים האם כדאי לך להתנהג בצורה המסוימת הזאת, או שלא. ובכן, את מוכנה לשאת את העונש, ילדה?" סוניה מאדר שאלה אותי בטון רגוע אך החלטי. "כן, גברתי", עניתי לה בקול רם, כשחוסר חשק ניכר נשמע בקולי הרועד. "אם זה המצב, תתחילי להתפשט!" פקדה עלי הגבירה מאדר. באיטיות רבה התחלתי להסיר מעצמי את המדים של מנהלת המשק בית. "יותר מהר! אני לא מתכוונת לבזבז עליך את כל הערב שלי!" היא התחילה לצעוק לכיוון שלי. תחילה פתחתי את הקשר של הסינר הלבן שהיה ממוקם מאחורי גבי, לאחר מכן הסרתי מעצמי את הסינר ביחד עם השמלה החומה העשויה מכותנה, ולבסוף הסרתי את הכובע הלבן, הקטן והקליל שהיה מונח על ראשי בצורה פשוטה אך אלגנטית. נשארתי לעמוד מול סוניה מאדר בחזייה ורודה בעלת כתפיות שקופות ובתחנונים דקים בצבע בז', שהיו מאותרים בפפיון בצבע שמנת ובחרצית גדולה וורודה הממוקמת באזור איבר המין. "תפשטי גם את הבגדים התחתונים!", פקדה עלי הגבירה מאדר. "אני לא הולכת להצליף בך כשאת עדיין לבושה בהם!" הרגשתי מאוד לא בנוח להישאר עירומה כמו ביום היוולדי מול אישה זרה, אבל החלטתי לא להרע את המצב עוד יותר ממה שהוא כבר היה עגום, והבנתי שעדיף לי, לטובתי האישית, לשמוע בקולה. התפשטתי מולה כליל. "ילדה טובה", היא החמיאה באוזניי. הבחנתי בכך שסוניה מאדר בודקת ביסודיות את הגוף שלי. "עכשיו תתקרבי למיטה, ותשכבי עליה, על הבטן", ציוותה עלי הגבירה מאדר. הבנתי שלא הולך לקרות נס, ושלא יצא לי לצאת ממצב הברוך, אליו הכנסתי את עצמי. נשכבתי על הבטן בצייתנות, ונשכתי את שפתי התחתונה בחוזקה, על מנת שלא להראות לגבירה מאדר שאני הולכת ומשתגעת מרוב פחד. למרות שלא היה קר בחדר, הרגשתי איך כול גופי רועד. שמעתי את נקישות המגפיים השחורות על העקב הגבוה הולכות ומתקרבות אלי. "ובכן, ילדה, על ההתנהגות המחפירה שלך, ויותר נכון, על ההתחצפות, מגיעות לך עשר הצלפות", היא הכריזה באוזניי, ומייד לאחר מכן הוסיפה: "את מוכנה, ילדה?" כמובן שלא הייתי מוכנה למשהו כזה, אך הבנתי בעמקי תודעתי, שאם תהליך הענישה יתחיל יותר מוקדם, הוא גם יגמר יותר מהר. "כן, גברתי", עניתי לסוניה מאדר בקול רועד. לאחר שניות ספורות הרגשתי את שוט הזנבות נוחת בחוזקה על העכוז שלי. זה היה כאב מייסר. הרגשתי כאילו חותכים את העור שלי בסכין. צווחה לא רצונית נפלטה מגרוני, והתחלתי להזיז את האגן ימינה ושמאלה בגלל האי-נוחות. האינסטינקט הראשוני שלי היה לקחת וללטף את האזור הפגוע בכפות ידיי, אך לא העזתי, משום שפחדתי מתגובתה של הגבירה מאדר. ההצלפה השנייה – היא עוד יותר כואבת מהראשונה. עכשיו כבר הצעקה הנפלטת מגרוני הייתה רמה יותר, והתווספו אליה גם מספר יללות קורעות לב. בהצלפה השלישית, סוניה מאדר לא הצליחה לחשב עד הסוף את מקום הנחיתה של השוט, והרגשתי אותו נוחת קצת מעל הישבן שלי, על עצם הזנב. דמעות לא רצויות החלו ליזול על לחיי מרוב הכאב הבלתי נסבל. הבנתי שלא אוכל לשאת את שבע ההצלפות הנותרות, שמגיעות לי. "בבקשה תפסיקי, אני לא יכולה יותר לשאת את הכאב!" התחלתי להתחנן בקול רווי דמעות בפני סוניה מאדר. "אני מבטיחה, אני לעולם לא אעשה זאת שוב! בבקשה תסלחי לי!" כאשר הגבירה מאדר הבחינה בכך שאני היסטרית, היא עמדה מספר שניות ללא ניע, כששוט הזנבות עדיין נמצא בידיה, והביטה בי. לאחר מכן, היא שמטה את השוט על הרצפה ונגשה אלי. הגבירה מאדר נגעה בעדינות בישבן שלי, באותם המקומות היכן שהרגשתי מקודם את שוט העור. הנחתי שהיא שוב פעם הולכת להתחיל להכות אותי, ונרתעתי מעט, מרוב בהלה. אך ההצלפות לא התחדשו. במקום זאת, היא הצהירה באוזניי בנועם: "הישארי לשכב בתנוחה הזאת, אני תיכף אחזור". הנקישות של המגפיים השחורות על העקב הגבוה הלכו והתרחקו. הייתי מאוד מפוחדת ומודאגת ופשוט לא הצלחתי להכריח את הגוף שלי להפסיק לרעוד. לאחר כמה דקות שוב פעם שמעתי את נקישות המגפיים השחורות על העקב הגבוה. פתאום הרגשתי משהו קר וסמיך, נשפך על הישבן שלי. קפצתי אינסטינקטיבית בגלל ההפתעה הפתאומית. "על תפחדי", פקדה עלי סוניה מאדר בטון עדין, אפילו מעט מלטף. "זאת משחה על בסיס אלוורה ושמן עץ התה", היא המשיכה להסביר לי על הטיפול המוענק לי. "הוא ירגיע את העור ויעזור לחתכים להגליד יותר מהר". לאחר מכן סוניה מאדר התחילה לעסות בעזרת המשחה המסתורית הזאת את ישבני, גבי ואת החלק העליון של הרגליים שלי. מייד התחלתי להרגיש איך אני נרגעת מתחת למגע ידיה העדין. כבר הפסקתי לרעוד ושכחתי שעוד לפני דקות ספורות הייתי כאובה ומפוחדת. לאחר מכן הגבירה מאדר התיישבה על המיטה, סובבה אותי בצורה כזאת שראשי היה מונח על ברכיה והתחילה למחות את הדמעות מפניי בעזרת כפות ידיה העדינות והחמות. הבטתי לתוך עיניה. הן היו כל כך גדולות וירוקות, כמו שני אבני ברקת נוצצות. "תתרוממי מהמיטה ותרדי לפניי על הברכיים", פתאום היא ציוותה עלי בטון מאופק אך החלטי. שוב פעם התחלתי להרגיש את עצמי לא בנוח אבל הייתי כבר עייפה ורפויה, ולכן קמתי מהמיטה בצייתנות, ונעמדתי על שתי ברכיי, לרגליה של הגבירה מאדר. הבחנתי שהשטיח שהיה פרוס למרגלות המיטה היה מאוד רך ונעים למגע. "עכשיו, ילדה, תצטרכי לעבוד עם הלשון שלך", היא אמרה לי בפתאומיות וליטפה קלות את הראש שלי. שוב פעם הבטתי בה בתמיהה. "המגפיים שלי מוצאים חן בעינייך, ילדה?" התעניינה סוניה מאדר. התפלאתי מעט מתוכן השאלה ובכל זאת החלטי להשיב לה: "כן, גברתי, הם מאוד יפים ואופנתיים", מלמלתי בהיסוס. "אני שמחה שהם מוצאים חן בעיניך, ילדה, משום שעכשיו את הולכת לגלות את הטעם שלהם", היא אמרה לי בנונשלנטיות. אני לא מאמינה! המשוגעת הזאת באמת חושבת שאני הולכת ללקק את המגפיים שלה?! חשבתי לעצמי, בזמן שאני מתקשה לעכל את המילים שיצאו לפני רגעים ספורים מפיה של הגבירה מאדר. כאשר סוניה מאדר הבחינה בכך שאני מתלבטת האם לבצע את ההוראה שלה או לא, היא אמרה לי בהחלטיות: "אם את ברגע זה לא מתחילה לעשות את מה שציוויתי עליך, אני אתחיל להצליף בך שוב פעם בשוט הזנבות! והפעם אני לא מתכוונת לרחם עליך!" כשאני נזכרת עד כמה כאבו ההצלפות של השוט הזה, החלטתי שעדיף יהיה לשמוע בקולה של הגבירה שלי. התחלתי לנשק באיטיות את המגף השחור העשוי מעור שהיה נעול על כף רגלה הימנית של הגבירה מאדר. שאבתי לתוך נחיריי את הניחוח שלו, רציתי לוודא שלא נודפים מימנו ריחות לא נעימים. אבל לא נדפו ממנו ריחות בכלל. אז קיבלתי יותר ביטחון עצמי והתחלתי להעביר את הלשון שלי מעלה ומטה, כשאני תופסת בשיניי את האבזמים הגדולים והכסופים, ומבריקה בעזרת נוזל הרוק שלי את כדורי המתכת המודבקים על המגפיים. סוניה מאדר שוב פעם החלה ללטף ברוך את ראשי. "ילדה טובה", היא החמיאה לי. לאחר מכן היא נשענה לאחור ופיסקה לפני את רגליה. הבחנתי בגרביונים השחורים והשקופים שהיו מתוחים עד למעלה רגליה והסתיימו בביריות שחורות שחיברו בינם לבין התחתון השחור הדק שכיסה באופן מושלם את איבר מינה. היא העבירה בהתגרות את אצבעותיה הארוכות והעדינות על הפס של המפשעה, ולאחר מכן, בתנוחה חלקה אחת, היא הזיזה הצידה, בעזרת ציפורניה המטופחות והארוכות, הצבועות בלק אדום זוהר, את הפס השחור שהסתיר את ערוותה, ונגלו מולי השפתיים הורודות של איבר המין שלה, שהיה מגולח למשעי. מייד הבנתי מה עלי לעשות כעת. תמיד חלמתי לטעום את מיץ האהבה המתוק של אישה אחרת, אך לעולם לא נקלעה לדרכי הזדמנות פז זו. בעבר הרחוק תכננו אני וקווין לצרף למיטה שלנו אישה נוספת, אך לאחר מכן, מסיבה שכבר לא ממש עולה בזיכרוני, שינינו את דעתנו. התחלתי בראוותנות לפנק בעזרת לשוני את שפתיי הערווה, פתח הנרתיק והדגדגן של הגבירה מאדר. אך פתאום היא התעצבנה, ציוותה עלי להתרומם מהרצפה ולהסתובב אליה עם הגב. כאשר עשיתי כמצוותה, היא סטרה לי פעמיים בחוזקה על ישבני ושאלה: "את קיבלת ממני רשות לגעת בי, ילדה?" "לא, גברתי", עניתי לה בביישנות בזמן שהשפלתי את ראשי כלפי מטה. "בבקשה ממך, תסלחי לי". "בפעם הבאה תבקשי ממני רשות או שתחכי שאני את לך את הרשות בעצמי", היא המשיכה להוכיח אותי. לאחר מכן היא פקדה עלי שוב פעם לרדת על ברכיי. "תתחילי לעבור עם הלשון על הדגדגן שלי, אבל בזהירות! את יכולה להעביר את קצות אצבעותייך על פתח הנרתיק", ציוותה עלי הגבירה מאדר בטון שליו. "תודה לך, גברתי", מלמלתי בתאווה, ושוב פעם נצמדתי עם פי אל הדגדגן החם והרוטט שלה, כשאני מלחלחת אותו בקצה לשוני. כשהרגשתי איך הוא מתקשה לקראת מגעי, התחלתי להצמיד את לשוני אליו בחוזקה רבה יותר. אחר כך הרשיתי לעצמי לרדת עם לשוני יותר למטה ובתשוקה בלתי מרוסנת התחלתי ללקק את השפתיים הפנימיות של איבר המין ואת קצות הנרתיק של הגבירה מאדר. סוניה מאדר הסירה מעצמה את חולצת המשי השחורה, אותה היא לבשה באותו הערב, ונגלו לפניי השדיים הגדולים שלה. מתחת לכול שד נראתה צלקת דקה. ניכר היה שמאחוריהם שוכן סיליקון. "תעברי עם הלשון על הפטמה הימנית, ילדה", פקדה עלי הגבירה מאדר. בחשק רב מילאתי את רצונה. איך שהתחלתי להעביר את הלשון החמה שלי מסביב לפטמה, שמתי לב שהיא מתקשה אצלי בפה. העובדה, שיש לי את היכולת לספק את צרכיה המיניים של הגבירה שלי, גירתה אותי בטירוף. "מותר לי לעבור לפטמה השמאלית, גברתי?" שאלי בחשש את סוניה מאדר. היא הנהנה בראשה לאות הסכמה. כאשר גם הפטמה השנייה התחילה להתקשות מרוב התענוגות שהלשון שלי סיפקה לה, הגבירה מאדר תפסה בחוזקה בשיערי ודחפה בגסות את ראשי אל החריץ המגורה והמשתוקק שבין רגליה. לא הפריע לי בכלל שאין לי מקור לאספקת חמצן משום שאפי ופי תקועים עמוק בתוך עור ערוותה. התחלתי בכול כוחי ללקק את הדגדגן של הגבירה שלי. לפתע הרגשתי איך שגופה כולו מתחיל לרטוט ולרעוד. בעונג רב ליקקתי את מיץ האהבה שנפלט מנרתיקה, עד הטיפה האחרונה, והבנתי, שבצעתי את תפקידי כראוי.