שמי לילי גלר, ואני הולכת לספר לכם את סיפורי, עד כמה הזוי ובלתי יאומן שהוא לא ישמע לכם. הכול התחיל מיד לאחר שחגגתי את יום הולדתי התשע עשרה. רק לפני שבוע ימים סיימתי את שנת הלימודים האחרונה שלי בתיכון, הממוקם באחד מבתי הספר של העיר מדיסון, מדינת ויסקונסין, ועד להתחלת הסמסטר הראשון באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון נשארו עוד שלושה חודשים תמימים. בן זוגי, קווין, איתו אני יוצאת מאז כיתה ו', והיום אנחנו כבר מאורסים, עבר באופן זמני להתגורר בברקלי, מדינת קליפורניה, על מנת לעזור לבן דודו לדאוג לשתי בנותיו הקטנות, לאחר שאשתו, אשר שרתה בצבא ארצות הברית, נהרגה בעת מילוי תפקידה בעיראק. נשארתי בגפי לכל הקיץ בבית בן שתי קומות, בו אני מתגוררת עם הוריי. בתום שנת הלימודים האחרונה נוכחתי להבין כי לא רכשתי חברים כלל. הוריי תמיד היו עסוקים בפיתוח הקריירות שלהם, וכמובן שלא יכלו להקדיש לי מזמנם בכלל. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב שעמום. רציתי ללכת לקניון לשופינג, ולקולנוע לראות סרט, אך מהר מאוד הבנתי כי אין בידי את האמצעים, בהם אוכל להרשות לעצמי לממן מותרות אלו. משום שלא היה לי נעים לבקש כסף מהוריי, הבנתי כי הגיע הזמן להתקבל לעבודה הראשונה שלי. פתחתי את העיתון היומי והתחלתי לחטט במודעות הדרושים. קראתי קרוב לחמש מודעות. באחת המודעות נכתב כי לאחת המסעדות היוקרתיות של מדיסון דרושים מלצרים, ובמודעה אחרת קראתי שלבית הספר, אותו סיימתי בהצלחה יתרה בדיוק לפני שבוע מהיום, דרושה מורה מחליפה. פתאום מודעה אחת לכדה את תשומת ליבי:
בפרברי לוס-אנג'לס דרושה מנהלת משק בית למשרה מלאה. המשרה כוללת מגורים וארבע ארוחות יומיות. דיון על השכר בעת הריאיון. 306-987-4532, ג'ון ווילסון.
החלטתי ליצור קשר עם הג'ון ווילסון המסתורי הזה. התברר שהוא מועסק בתור רב-מלצרים באחוזה השייכת לסוניה מאדר, אלמנה עשירה, עולה ותיקה מאוסטריה. היא מחפשת באופן דחוף משרתת חדשה, שתעזור בניהול משק הבית, לאחר, שלטענתו של ג'ון, מנהלת משק הבית הקודמת התפטרה. תחילה התלבטתי משום שממדיסון עד ללוס-אנג'לס הדרך ארוכה ובנוסף גם הייתי בטוחה שהוריי לא ירשו לי לנסוע לקליפורניה, לביתם של אנשים זרים, וממש לא התחשק לי להתחיל לריב איתם. אבל לאחר שג'ון ציין באוזניי כי פראו מאדר מציעה שלושים וחמישה דולרים תמורת שעת עבודה אחת, החלטתי לקחת על עצמי את הסיכון. ובנוסף לכך, הגעתי למסקנה כי אם אני אגור בקליפורניה, אני אהיה הרבה יותר קרובה לקווין, אהוב ליבי. בעצמי לא הבנתי איך עלה בידי לעשות כן, אך אחרי שכנועים ותחנונים ממושכים, הצלחתי לשכנע את הוריי להרשות לי לנסוע בגפי לפרברי לוס-אנג'לס על מנת להרוויח כסף. אספתי את מטלטלי המעטים, את אלה שהחלטתי שיהיו נחוצים לי ביותר בזמן שהותי באחוזה של האלמנה העשירה, ועליתי על אוטובוס שדהר אותי לעיר המלאכים.