כש... ככה.

תודה על החושך
תודה על האור
תודה על גן עדן
תודה על גהנום
תודה על הימים שהיו
תודה על ימים שיזכרו
תודה על ריחוק
תודה כי פשוט כך צריך היה
שחררתי באהבה,
שחררתי באכזבה,
שחררתי, אבל לא מהזכרון
אז אחרי שהבנתי היו שלום
כבה האור, חושך
התחלה חדשה מתוך האור.

ושתבינו, כבר אין כאן התמסכנות, אין כאן תלונות, אין כאן חיפוש אשמים כי אין, יש היום חוזק, יש חוסן מתוך כאב הלמידה.
אין כבר שתו לי, אכלו לי, בלעו לי,
יש הבנה, הבנה עמוקה, לפעמים מצערת אבל.... הבנה.
יש וכי ככה אני,
אהבה ללא תנאי, עדין,
ראית הטוב ב א.נשים, בן אדם!
בן אדם שחי כי החיים קצרים אבל מלאי אתגרים,
כי אחרת היה משעמם ולא הינו נחוצים.
ורק, רק מחכה, שאולי פעם נוכל לדבר כבני אדם, רק בני אדם שחלקו משהו משותף, משהו מטורף, אבל נשארו לבסוף בני אדם.
למי היכולת לשים אתהאגו בצד.