שיחות

היא נראית לי אישה מדהימה, אני בהחלט חושב שיש בינינו חיבור מעולה. עוד לא נפגשנו וגם לא ניפגש. לא ניפגש כי מגעיל לי.

זה אולי ישמע כמו תירוץ קלוש אבל זאת באמת הסיבה.

בסיפורי האגדות הגיבור והגיבורה מתגברים על כל הקשיים, הסביבה הלוחצת והלא מפרגנת. מתגברים על כל הנפשות הפועלות, על האקסים והאקסיות, על דם רע ועל זה רב עם זאת שמאוהבת בהוא שעשה להיא כך וכך.

אני לא גיבור של סיפור אגדות. אני איש מהשורה.

חשבתי שהמקום הזה הוא כמו כיכר העיר של פעם, יוצאים רווקי ורווקות העיר אל הכיכר ומציעים את מרכולתם. אבל הריח, הריח הוא לא ריחה של כיכר העיר. הריח מזכיר לי מדמנה. יותר מכל אני חושש שאני מתרגל לריח ומתחיל להנות מהחמימות. ואני לא אוהב את איך שזה מרגיש.

השיחות שלי איתך היו שיחות נהדרות, נורא נהניתי לשוחח איתך. אהבתי את הקול שלך, את הדטונציה. את האוקטבה שירדה ואת השכרות הקלה. אבל אני לא יכול להוציא אותך מהמכלול. פשוט לא יכול.

מסתובב כל היום עם תחושה רעה בבטן, כאילו בחילה. ולא רוצה את זה יותר.

נראה לי שאני עוזב. בטח אמשיך לקרוא את מה שכותבים כאן כנראה שאמשיך לכתוב.

אבל הגבר הזה מוציא את עצמו מהמשחק כאן. הוא לא מעוניין בזה יותר

מתי שהוא אפגוש מישהי ואתן לה לקרוא את כל מה שכתבתי כאן.

וזה יהיה נקי.

בינתיים מחר אני הולך לפצות את עצמי, יאללה שופינג