סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיחות

שיחות עם עצמי, שיחות צאט שלעולם לא התרחשו או יתרחשו. שיחות על כוסית כזאת או אחרת. שיחות
לפני 19 שנים. 22 בספטמבר 2005 בשעה 14:21

בשבוע האחרון יצא לי לראות שני זוגות מדהימים. מסוג הזוגות שגורמים לך לאמר, וואלה, כך זה צריך להיות. הפכתי והפכתי במוחי הלום האלכוהול בניסיון להבין מה הם עשו שהוביל אותם לסוג כזה של קשר.

הזוג הראשון הכיר אצל חברים, הם היו חברים טובים במשך חצי שנה, מסוג החברים הטובים שמבלים ימים יחד, טיולים, בילויים ואפילו גילו נקודות משיקות בתחום העיסוק שלהם. רק אחרי חצי שנה ניצתה הלהבה והם הפכו לזוג רשמי. אם הייתם שואלים אותנו, את כל אלו שסבבו אותם, הם חיו בהכחשה כמה חודשים ולא העזו להגיד שהם בעצם מאוהבים, אבל מי שואל אותנו. הם עברו לגור יחד משהו כמו חודש אחרי שהפכו לזוג ואחרי שנתיים התחתנו. הם קוראים האחד את השני בלי מילים, הם מחייכים, אוהבים, מפרגנים ורואים, פשוט רואים עליהם את החיבור שיש ביניהם.

הזוג השני הכיר ברשת, אחרי שלושה שבועות הם עברו לגור יחד ואחרי שנה וחצי התחתנו. מה שיפה זה שלמרות ההבדל בצורת ההכרות גם כאן יש את אותו סוג של חיבור. אבל בדיוק אותו סוג של חיבור.

מכיוון שזה סופו של שבוע שבו הושם חותם על כך שמעגל נסגר אצלי מצאתי את עצמי מסתכל אחורה תוך ניסיון להבין אותי תוך כדי הסתכלות עליהם. היכן אני שונה מהם, היכן אני דומה להם והאם גם אני אמצא את עצמי המקום ההוא. לא מקום החתונה או הרשמיות אלא המקום של שלוות הנפש שבו הם נמצאים.

ההבדל הכי בולט שמצאתי דיבר על תחושה של הבנה שעבורם זה הכי טוב שיש. כל אחד מהרביעייה הזאת חי בתחושת שלמות שמי שנמצא עימו הוא הכי טוב עבורו. אף אחד מהם לא חי בפשרה. היו לי כאן המון שיחות על הנושא הזה ובכל שיחה, כאילו מוטיב חוזר, הגיע האזכור על כך שהחיים מלאי פשרות. אז זהו, הם לא מרגישים שהם מתפשרים. הם מודים כל יום על כך שפגשו את מי שנמצא איתם כי הוא הכי טוב עבורם. ואני, אני טרם מצאתי את המקום הזה, את השותפה שלי לחיים שאוכל באמת ובתמים לאמר, קודם כל לעצמי, שהיא הכי טובה עבורי.

הדבר הבולט השני והמעניין הוא החזות החיצונית, זה אמנם חלק מהמכלול אבל אני לא מדבר עליהם, אני מדבר עליי. אצל שני הזוגות יש אחד שחורג מתבנית ה"נראה טוב", והם שלמים עם זה לחלוטין. עבורם בן/בת הזוג הוא האדם הכי יפה בעולם. כל הסתכלות שלי אחורה מראה שבנות הזוג שלי תמיד היו נשים יפות אבל על אף אחת מהם לא אמרתי, לעצמי, שהיא הכי יפה בעולם עבורי.

הייתה לי מערכת יחסים עם ונילית. היא אישה מדהימה, והייתה לנו מערכת יחסים מלאת רגש אך חסרת ריגוש.

הייתי עם כנועה שמרוב שחיפשה להיכנע שכחה את היותה אישה שלמה.

הייתי עם ילדה יפיפייה אך חסרת אישיות וזקוקה לגורמים חיצוניים שיעצבו עבורה את החיים.

הייתי עם אישה שהתעקשה שלא להתבגר ולחיות את חייה כאילו היא בת 16.

אני מודע לכך שיש בי את האחריות המלאה על הבחירות שלי ואני לא מלין עליהן.

כל בחירה לא טובה שלנו מהעבר לא מובילה אותנו לדעת מה לעשות בפעם הבאה, היא בסך הכול מלמדת אותנו מה לא לעשות. כל השיחה הזאת, וזאת הבעיה העיקרית שלה, היא שיחה היפותטית. אף אחד מאיתנו לא ממש יכול לשים את אצבעו ולאמר מה בדיוק גורם לו להמשך אל האחד ולא אל השני.

הדבר היחידי שאוכל לאמר הוא שהדרך עד לכאן הייתה מעניינת ושאני מקווה שיהיה מעניין גם בעתיד. אולי בתקווה שיהיה קצת יותר רגוע 😄 .

הכותב מתנצל צער רב על בליל חסר הגיון זה המושפע ברובו מכמויות האלכוהול המוגזמות שעושות שמות ביכולת החשיבה שלו 😄 .

לפני 19 שנים. 19 בספטמבר 2005 בשעה 18:51

לפעמים אני מעדיף לשתוק

ולחייך

רק לפעמים

לפני 19 שנים. 18 בספטמבר 2005 בשעה 21:25

איזה כיף לנשום כך בחופשיות, אוויר נכנס פנימה ויוצא החוצה, אוויר טעים, ריחני.

כדור ענק שישב בבטן תקופה ארוכה פשוט לא נמצא שם יותר, איננו, הלך, נעלם, התפוגג.

אלו היו יומיים שבהם פתאום הופיע ממנה מייל ופתאום היא שוב בכלוב ונאדה, זה לא מזיז לי, אני לא רוצה. החלפנו היום כמה מסרים וכל מה שהרגשתי זה עד כמה זה לא מעניין.

לא רציתי לשכנע, לא רציתי שתבין, לא רציתי להבין, לא הרגשתי צורך לברוח כאילו רוח רפאים רודפת אחריי והכי חשוב, לא רציתי להישאר.

הגילוי הזה משחרר אותי מצל שכל הזמן עמד מאחורי, הפריע, בלם וחנק.

הוא לא שם וזה כיף לנשום בחופשיות.

לפני 19 שנים. 17 בספטמבר 2005 בשעה 15:07

לעיתים שאלתי את עצמי איך אני יודע שהיא מונחת מאחורי? איך אדע לבטח שעברתי הלאה? האם יש לכך תשובה?

אז כנראה שכן. מכירים את הסיטואציה שבה הולכים ברחוב ופוגשים דמות מהעבר? דמות שהיית מאוהב בה. התשובה לשאלה האם נותר משהו נמצאת באיך תרגיש אחרי מפגש כזה.

אז היום זה קרה לי. לא מפגש ברחוב אבל בעידן האינטרנטי לא צריך מפגש ברחוב. סימון אלקטרוני לקיום שלה.

ואני חייכתי מול המסך

ועברתי הלאה.

לפני 19 שנים. 15 בספטמבר 2005 בשעה 12:38

אזהרה, הפוסט הזה מיועד לקרניבורים בנשמתם.

Male bonding

לא ממש ניתן להסביר את ההנאה שבלהיות בחברה גברית למי שלא היה שם. אבל בקווים כלליים זה מה שהיה שם.

בקבוק של Aberlour A'Bunadh (ומי שמבין בוויסקי אחוז קנאה עכשיו 😄 )
בקבוק של פינלנדיה
ארבע שישיות של בירה
כמה ק"ג טובים של אנטריקוטים משובחים ומריירים (חינאווי ברחוב קדם ביפו, מומלץ)

וחברה גברית

חברה גברית מהסוג שגורם לך לבכות מרוב צחוק
חברה גברית, שבטית, יצרית וחסרת גבולות

ערב מלא הנאה.

לפני 19 שנים. 9 בספטמבר 2005 בשעה 13:45

כנראה שלנשים יש חוש שישי שפועל בצורות שנסתרות מבינתי. לא חלפה שנייה מהרגע שבו הפנמתי שזהו, אני מוכן, מוכן לחזור שוב למגרש, והופה, אני מחוזר.

אני לא ממש רוצה הכרות מכאן אבל איך שהוא ברוב השיחות שנוצרות כאן זה מגיע לזה. אולי כי החושים שלי, שוב, דרוכים ונורא קל להפעיל אצלי את הטריגר. ואולי זה כי התגעגעתי.

אבל יש דבר אחד שאני יודע. לא ידיעה של חשיבה וניתוח, לא ידיעה של השערה. מסוג הידיעות המוחלטות הללו. אני יודע מה אני צריך לחוש על מנת שזה יתפתח למשהו מעבר לשרבוטי מילים במסנג'ר או התקשקשויות טלפוניות. אז הנה המתכון. סדר המרכיבים אינו משנה כי לכל אחד מהמרכיבים זכות וטו.

בת הזוג שלי תהיה אישה מגובשת. אני לא רוצה לחנך, לא רוצה לעצב, לא רוצה ליצור. אני רוצה פרטנרית, שותפה, לא דמות שתהיה תלויה בי על כל צעד ושעל. החינוך היחידי וההדדי שאני אוהב שמתרחש זאת הלמידה המשותפת האחד את השני.

בת הזוג שלי תהיה רעבה לחיים. לרצות ולטעום את החיים על כל מה שיש להם להציע. לפחד מדברים לא ידועים ולהידלק מהפחד ולצאת ולטרוף את העולם.

לבת הזוג שלי יהיה ביטחון עצמי בשמיים כי אני רוצה שותפה ולא סמרטוט.

בת הזוג שלי לא תיתן את ליבה במהירות ולא תצפה שאתן את ליבי במהירות. הלב הוא מצרך יקר מידי על מנת לתיתו במהרה.

בת הזוג שלי תראה טוב מאוד. וכאן קוראותיי המכובדות הערה עבורכן. להראות טוב מאוד זה לא "החברים שלי חושבים שאני נראית טוב" או "אראה טוב אם אוריד כמה ק"ג" או "יש ימים שאני נראית טוב ויש ימים שלא" וכד' וכד' להראות טוב זה להראות טוב. אין לי כוונה להעליב או להתנשא. אף אחד מאיתנו לא יהיה עם בן או בת זוג שהוא לא נמשך אליה ואני יודע למה אני נמשך.

לבת הזוג שלי יהיה את הטוויסט הזה שתמיד יפתיע אותי, יגרום לי לחייך, להסתכל למעלה ולהגיד תודה על המתנה שקיבלתי.

בת הזוג שלי בדרך כלל לא תהנה ממין אלא אם לא אוביל אותו. לפעמים כשנרצה לגוון נלך על משהו עדין ונינוח, וכן, כאב והובלה וכל שאר הגישפט.

בת הזוג שלי ואני, ברוב המקרים, לא נאמר לא לפני שננסה.

אלו המרכיבים הבסיסיים. לגבי התבלון? הוא משתנה בכל פעם שרוקחים את התבשיל.

לפני 19 שנים. 4 בספטמבר 2005 בשעה 20:14

"אני יודעת מה אתה" היא אמרה לי, "אתה זיין".

פגישה בתל אביב, בחרתי לקחת אותה לאחד מהמקומות החביבים עליי, פאב שכונתי מגניב. מהמקומות שעושים לך נוח בורידים. החבר הסוציופת, כהגדרתו, של בעל המקום אחראי על המוזיקה. הברמנית מחייכת אלייך חיוך שלשם שינוי הוא חיוך אמיתי ולא מעושה. בקיצור פאב נחמד.

ואז היא אומרת לי "אני יודעת מה אתה, אתה זיין"

זאת בטח לא מחמאה, אבל זה לא נוגע בי כעלבון.

כן אני יושב קרוב, כן, אני מדבר אל תוך האוזן וכן, אני נוגע. מה לעשות, איש של מגע.

הייתה לי אתמול שיחה נורא נחמדה. היא הגדירה אותה כשיחה הכי מוזרה שהייתה לה כאן וזאת הייתה מחמאה. אקח ציטוט אחד מהשיחה (והוא לא של העלמה, היא ציטטה מישהי אחרת) "אני חרמנית על החיים"

כפרפראזה, אני זיין כי שנתיים לא זיינתי את החיים. ומי שלא יודע להתמודד עם החום שלא יכנס למטבח שלי גם אם הריחות מעולים.

לפני 19 שנים. 1 בספטמבר 2005 בשעה 20:48

לא ממש חייתי בשנתיים האחרונות. הסתובבתי, אכלתי, יצאתי קצת לבלות, זיינתי לפעמים ואפילו קצת הובלתי. אבל זה היה כמו מת חי מהלך. זה לא שזה לא היה כיף. היה לי כיף אבל זאת לא הייתה אותה תאווה של פעם.

חשבתי שזה אבד לי אבל היום ראיתי שזה עדיין שם. כמו לרכב על אופניים, זה לא משנה כמה זמן לא רכבת, כשאתה עולה על אופניים אחרי שנייה אתה רוכב בבטחה.

התקשרתי אל הילדה שהתחילה איתי לפני כמה ימים. נורא שימח אותי שהיא זכרה אותי. ושוחחנו, השיחה זרמה כמו השיחות שהיו לי פעם. היה בי משהו נינוח ולא לחוץ, הרגשתי בטוח, גיליתי עניין אבל לא הייתי להוט מידי. והיא הייתה שם לגמרי איתי בשיחה. צחקה מכל בדיחה (ויש לי חוש הומור דפוק, האמינו לי), זרמה עם כל נושא שיחה שהעליתי.

היא נורא יפה הילדה הזאת. מסוג הנשים שמסובבות מבטים ברחוב. תמיד אהבתי נשים יפות, יש משהו קוסם בלהתעורר בבוקר ולראות פרצוף מושלם מונח על הכרית לידך. לראות את העיניים נפתחות וחיוך רחב של שביעות רצון אומר לך בוקר טוב. לא מכיר דרך טובה יותר להתעורר, לא חושב שיש מחמאה גדולה יותר לאגו וממש התגעגעתי לתחושה.

לא קבעתי איתה, אני חש שאין מה למהר.

זה כאילו מעולם לא חדלתי לרכב.

לפני 19 שנים. 29 באוגוסט 2005 בשעה 21:21

אמריקה X הוא סרט מאוד קשה לצפייה (השם באנגלית הוא
American History X). סרט שעוסק בשנאה ובשורשיה.

הוא סרט טוב כי הוא כן, משתמש בטכניקת צילום נהדרת המשלבת צילומי צבע ושחור לבן, הסיפור הוא סיפור טוב והכי חשוב, אדוארד נורטון, אחד מהשחקנים הכי כישרוניים שיש היום בעולם הקולנוע אם לא הכישרוני מכולם.

אני זוכר את היום באוזן השלישית כשהמוכר הציע לי לראות את הסרט, אני זוכר את המבט שהיה על פניי בסצינת שפת המדרכה, אני זוכר את הסוף. וזאת עוד סיבה מדוע אמריקה X הוא סרט טוב. זאת טרגדיה יוונית. דמויות הגיבורים מנסות לעשות את כל מה שביכולתם על מנת לצאת ממצבם אבל כל מה שהם עושים רק מוביל אותם אל סופם. ואני, כצופה, חוויתי קתרזיס אמיתי שנמשך כמה ימים אחרי.

יש לפעמים דברים שאתה קורא או רואה או חווה שאתה רוצה שכל מי שסביבך יחווה.

לא אשכח איך כתלמיד תיכון הסתובבתי עם "כמעיין המתגבר" בחצר בית הספר ונתתי לכולם לקרוא את הנאום של הווארד רוארק בבית המשפט.

לא אשכח איך רציתי שכולם יצחקו מסיטואציות יוסריאן לאורך כל השירות הצבאי שלי.

לא אשכח איך הכרחתי את כל החברים שלי לראות את אמריקה X, כי אמריקה X זאת אמריקה שמעט מאוד אנשים מכירים. ארצות הברית של אמריקה X היא מקום כועס, אלים, מבוהל וחושש. החיים שם הם החיים האמריקאיים הטיפוסיים. חסרי ביטחון מינימאלי באיך יראו החיים למחרת היום.

עם כל זה שאנחנו חיים במדינה מטורפת, שיט, אני מזיע :). ולמרות כל מה שקורה כאן אנחנו חיים במקום מדהים.

אני אוהב את החיים שלי כאן, אני אוהב את הריחות, הצבעים, הטעמים, את הים ולפעמים גם לצאת למילואים.

אמריקה X משודר עכשיו ביס 4

לפני 19 שנים. 28 באוגוסט 2005 בשעה 20:18

הרבה זמן כבר שאני נמנע מלצאת. מעדיף בילויים עם חברים, ארוחות, סרטים. לא יציאה.
כשאתה לא יוצא אתה לא נחשף, כשאתה לא נחשף אין לך את ההיזון החוזר לגבי עצמך. עם כל זה שאני בהחלט מודע למי ומה אני ההזנה הזאת, שמגיעה מהסביבה, הייתה חסרה לי.

פינקתי את עצמי היום בבגדים חדשים. סיבוב בצפון דיזינגוף (לא ממש מצאתי משהו מעניין לרכוש), סיבוב בעזריאלי (מפתיע, אבל מצאתי את מה שרציתי בחנות שהיא שיא המרובעות). ובתוך זה אני פשוט נראה טוב. לא ילד, גבר.

והייתה אחת, קונה, ששאלתי לדעתה וקיבלתי את התשובה הטובה ביותר.

כנראה שאתקשר אליה מחר ונצא קצת :).