שיחות

כנראה שלנשים יש חוש שישי שפועל בצורות שנסתרות מבינתי. לא חלפה שנייה מהרגע שבו הפנמתי שזהו, אני מוכן, מוכן לחזור שוב למגרש, והופה, אני מחוזר.

אני לא ממש רוצה הכרות מכאן אבל איך שהוא ברוב השיחות שנוצרות כאן זה מגיע לזה. אולי כי החושים שלי, שוב, דרוכים ונורא קל להפעיל אצלי את הטריגר. ואולי זה כי התגעגעתי.

אבל יש דבר אחד שאני יודע. לא ידיעה של חשיבה וניתוח, לא ידיעה של השערה. מסוג הידיעות המוחלטות הללו. אני יודע מה אני צריך לחוש על מנת שזה יתפתח למשהו מעבר לשרבוטי מילים במסנג'ר או התקשקשויות טלפוניות. אז הנה המתכון. סדר המרכיבים אינו משנה כי לכל אחד מהמרכיבים זכות וטו.

בת הזוג שלי תהיה אישה מגובשת. אני לא רוצה לחנך, לא רוצה לעצב, לא רוצה ליצור. אני רוצה פרטנרית, שותפה, לא דמות שתהיה תלויה בי על כל צעד ושעל. החינוך היחידי וההדדי שאני אוהב שמתרחש זאת הלמידה המשותפת האחד את השני.

בת הזוג שלי תהיה רעבה לחיים. לרצות ולטעום את החיים על כל מה שיש להם להציע. לפחד מדברים לא ידועים ולהידלק מהפחד ולצאת ולטרוף את העולם.

לבת הזוג שלי יהיה ביטחון עצמי בשמיים כי אני רוצה שותפה ולא סמרטוט.

בת הזוג שלי לא תיתן את ליבה במהירות ולא תצפה שאתן את ליבי במהירות. הלב הוא מצרך יקר מידי על מנת לתיתו במהרה.

בת הזוג שלי תראה טוב מאוד. וכאן קוראותיי המכובדות הערה עבורכן. להראות טוב מאוד זה לא "החברים שלי חושבים שאני נראית טוב" או "אראה טוב אם אוריד כמה ק"ג" או "יש ימים שאני נראית טוב ויש ימים שלא" וכד' וכד' להראות טוב זה להראות טוב. אין לי כוונה להעליב או להתנשא. אף אחד מאיתנו לא יהיה עם בן או בת זוג שהוא לא נמשך אליה ואני יודע למה אני נמשך.

לבת הזוג שלי יהיה את הטוויסט הזה שתמיד יפתיע אותי, יגרום לי לחייך, להסתכל למעלה ולהגיד תודה על המתנה שקיבלתי.

בת הזוג שלי בדרך כלל לא תהנה ממין אלא אם לא אוביל אותו. לפעמים כשנרצה לגוון נלך על משהו עדין ונינוח, וכן, כאב והובלה וכל שאר הגישפט.

בת הזוג שלי ואני, ברוב המקרים, לא נאמר לא לפני שננסה.

אלו המרכיבים הבסיסיים. לגבי התבלון? הוא משתנה בכל פעם שרוקחים את התבשיל.