בשבוע האחרון יצא לי לראות שני זוגות מדהימים. מסוג הזוגות שגורמים לך לאמר, וואלה, כך זה צריך להיות. הפכתי והפכתי במוחי הלום האלכוהול בניסיון להבין מה הם עשו שהוביל אותם לסוג כזה של קשר.
הזוג הראשון הכיר אצל חברים, הם היו חברים טובים במשך חצי שנה, מסוג החברים הטובים שמבלים ימים יחד, טיולים, בילויים ואפילו גילו נקודות משיקות בתחום העיסוק שלהם. רק אחרי חצי שנה ניצתה הלהבה והם הפכו לזוג רשמי. אם הייתם שואלים אותנו, את כל אלו שסבבו אותם, הם חיו בהכחשה כמה חודשים ולא העזו להגיד שהם בעצם מאוהבים, אבל מי שואל אותנו. הם עברו לגור יחד משהו כמו חודש אחרי שהפכו לזוג ואחרי שנתיים התחתנו. הם קוראים האחד את השני בלי מילים, הם מחייכים, אוהבים, מפרגנים ורואים, פשוט רואים עליהם את החיבור שיש ביניהם.
הזוג השני הכיר ברשת, אחרי שלושה שבועות הם עברו לגור יחד ואחרי שנה וחצי התחתנו. מה שיפה זה שלמרות ההבדל בצורת ההכרות גם כאן יש את אותו סוג של חיבור. אבל בדיוק אותו סוג של חיבור.
מכיוון שזה סופו של שבוע שבו הושם חותם על כך שמעגל נסגר אצלי מצאתי את עצמי מסתכל אחורה תוך ניסיון להבין אותי תוך כדי הסתכלות עליהם. היכן אני שונה מהם, היכן אני דומה להם והאם גם אני אמצא את עצמי המקום ההוא. לא מקום החתונה או הרשמיות אלא המקום של שלוות הנפש שבו הם נמצאים.
ההבדל הכי בולט שמצאתי דיבר על תחושה של הבנה שעבורם זה הכי טוב שיש. כל אחד מהרביעייה הזאת חי בתחושת שלמות שמי שנמצא עימו הוא הכי טוב עבורו. אף אחד מהם לא חי בפשרה. היו לי כאן המון שיחות על הנושא הזה ובכל שיחה, כאילו מוטיב חוזר, הגיע האזכור על כך שהחיים מלאי פשרות. אז זהו, הם לא מרגישים שהם מתפשרים. הם מודים כל יום על כך שפגשו את מי שנמצא איתם כי הוא הכי טוב עבורם. ואני, אני טרם מצאתי את המקום הזה, את השותפה שלי לחיים שאוכל באמת ובתמים לאמר, קודם כל לעצמי, שהיא הכי טובה עבורי.
הדבר הבולט השני והמעניין הוא החזות החיצונית, זה אמנם חלק מהמכלול אבל אני לא מדבר עליהם, אני מדבר עליי. אצל שני הזוגות יש אחד שחורג מתבנית ה"נראה טוב", והם שלמים עם זה לחלוטין. עבורם בן/בת הזוג הוא האדם הכי יפה בעולם. כל הסתכלות שלי אחורה מראה שבנות הזוג שלי תמיד היו נשים יפות אבל על אף אחת מהם לא אמרתי, לעצמי, שהיא הכי יפה בעולם עבורי.
הייתה לי מערכת יחסים עם ונילית. היא אישה מדהימה, והייתה לנו מערכת יחסים מלאת רגש אך חסרת ריגוש.
הייתי עם כנועה שמרוב שחיפשה להיכנע שכחה את היותה אישה שלמה.
הייתי עם ילדה יפיפייה אך חסרת אישיות וזקוקה לגורמים חיצוניים שיעצבו עבורה את החיים.
הייתי עם אישה שהתעקשה שלא להתבגר ולחיות את חייה כאילו היא בת 16.
אני מודע לכך שיש בי את האחריות המלאה על הבחירות שלי ואני לא מלין עליהן.
כל בחירה לא טובה שלנו מהעבר לא מובילה אותנו לדעת מה לעשות בפעם הבאה, היא בסך הכול מלמדת אותנו מה לא לעשות. כל השיחה הזאת, וזאת הבעיה העיקרית שלה, היא שיחה היפותטית. אף אחד מאיתנו לא ממש יכול לשים את אצבעו ולאמר מה בדיוק גורם לו להמשך אל האחד ולא אל השני.
הדבר היחידי שאוכל לאמר הוא שהדרך עד לכאן הייתה מעניינת ושאני מקווה שיהיה מעניין גם בעתיד. אולי בתקווה שיהיה קצת יותר רגוע 😄 .
הכותב מתנצל צער רב על בליל חסר הגיון זה המושפע ברובו מכמויות האלכוהול המוגזמות שעושות שמות ביכולת החשיבה שלו 😄 .
לפני 19 שנים. 22 בספטמבר 2005 בשעה 14:21
