זה מרגיש שהלב שלי נקרע מתוכי לחתיכות גדולות של עצב עמוק שאין לו מקום והדם מפסיק לזרום בתוכי ורק כאב נוזל לי בורידים ומתפשט בכל הגוף שלי ולא נותן לי להיות, רק לכאוב
וזה כאב בצבע אחר כי הוא לא כאב שאתה בוחר לתת לי וממלא אותי בך זה כאב שמרוקן אותי ומשאיר אותי חשופה וחלשה ולבד והלב שלי מרגיש ריק וחלול וזקוק והכוס שלי מתכווץ ומנזיל דמעות של חוסר
וכל הפחדים שלי מתעוררים ושואגים בקול ומחרישים הכל ומושכים אותי לקצוות שלי ומטפטפים את הרעל שלהם לתוך הכואב שלי ורודפים אחרי הלב שלי שמחפש מקום בטוח להתחבא בו
ומוצא מילים שהשארת בתוכי שאוכל להתעטף בהן ואמת שנתת לי שאוכל להחזיק בה חזק ולא ליפול וחיבוקים שנתת ללב שלי כדי לרכך את הכל וחלקים ממך שנטעת בי כדי להצליח לנשום, עד שתחזור
ויש בתוכי קול קטן קטן שמעז לקוות
שגם כשאתה באמת לא צריך אותי
אתה צריך שאחכה לך שלך וצריכה ונזקקת ואוהבת ובשקט
כדי שתוכל לא להצטרך אותי
עד שתחזור
