לפני 3 שנים. 5 בדצמבר 2020 בשעה 8:05
שמקלפת וחושפת ונכנסת לתוכי עמוק פנימה ולא מפסיקה לחפש את החושך והאור והנקי המלוכלך שגרים שם
שחותכת ושורטת וחורטת אותי ואז מלטפת את הלב שלי מבפנים
שנוגעת בכולי ומטיילת על העור שלי ועושה לי להרגיש הכל חזק ואמיתי
שמבעירה בי אש שמדליקה הכל ומעמידה לי את הפיטמות ומנזילה לי את הכוס
שמקררת ומרגיעה כשהכל בפנים שורף ועצוב
שיודעת לאחות את הסדקים וגם לייצר כאלו חדשים
שמנגבת לי את הדמעות והדם שמטפטפים ממני
שמשאירה בי סימנים של אהבה על צלקות של כאב
"אני לא חושבת שיש אדם שיוכל לרפא אותי ממה שפגוע בי, אבל אולי, בשלב הזה של חיי, אני לא כל כך זקוקה לרופא, אלא למישהו עם פצע דומה?"
וגם זה
"לגלות לאדם על עצמו דבר מה שאיננו יודע, זו מתנת אהבה גדולה. הכי גדולה."
(מתוך הספר שתהיי לי הסכין/גרוסמן)
