הרעב הזה כמו ילד רע מזמזם לי מתחת לעור ורוצה עוד ועוד ממך והריק שבתוכי מבעבע ומחפש במה להחזיק כדי לא לשקוע פנימה לשחור שבתוכו שלוחש לי את כל הפחדים שלי עם הארס הרעיל שלו שמטפטף לי על הלב
ואני מחליקה עוד למטה ומנסה לבלוע את הגוש הזה שיושב לי בגרון וקורא לדמעות שקוראות לכל המילים הרעות שמלכלכות אותי מבפנים ומורידות אותי עוד למקום הזה שאין בו אותי ואין בו בכלל
והרעש הזה שנרדם לי עמוק בפנים מתעורר ומתחזק והופך לי את הלב ואין לו לאן ללכת אז הוא נשאר וזורם לי מהר מהר בדם ומתפשט לכל המקומות הקטנים והאפלים שבכלל שכחתי שיש בי ופתאום הם גדלים ומתנפחים כמו המפלצות הרעבות בסיוטים שלי שרוצות לאכול ולהאכיל ולנשוך ולזיין ולהזדיין ולהכאיב ולכאוב ולצרוח חזק עד ש
נגמר לי האוויר ואין מאיפה לקחת עוד אז אני קצת טובעת ונחנקת ובולעת ונבלעת וגם קצת נעלמת ועוד קצת סתם, נאלמת
(עד ש
למה לגרש החושך, את ילדה טובה טובה טובה)
