מספיקה רק מילה אחת קטנה ממך
והנה תוך רגע הציפייה נולדת לה גדלה צומחת ומזדקפת בתוכי כמו חיה מורעבת, נוהמת ושואגת את ריח הטרף והדם באוויר, השרירים שלי דרוכים הגוף מוכן להסתער והגרון שלי משתוקק להרוות את הצמא האינסופי הזה בטיפת מים קרירה שלך
והציפייה, היא גם מתוקה ועוטפת אותי כמו מרחפת על ענן ורוד וצמרירי שנעים לשקוע בתוכו, היא מלטפת לי את הלב מדגדגת לי בקצות האצבעות מלהיטה לי את הדם מערבבת לי את הבטן מקצרת לי את הנשימה מייבשת לי את הגרון ומרטיבה לי את הכוס מרוקנת לי את המחשבות וממלאת אותי בך
ואז פתאום ברגע אחד קטן של כמעט, אני נבעטת החוצה והאכזבה מתנפלת עלי קורעת ממני את הטרף שלי שואבת ממני את טיפת המים האחרונה שנותרה מנפצת את הענן הרך שלי ומרסקת אותי לתוך חור שחור שבולע את כולי פנימה ואין לי אוויר והמתוק הופך למר והבטן שורפת והגוף רועד מרוב צורך והרטיבות שלי נוזלת רק מהעיניים ומטביעה את כולי בשלולית בודדה של צער והריק שבי ממלא את כולי והלב שלי כמעט כורע תחת עול הכאב שמפלח אותו
אבל
הכאב הזה הוא שלך והוא ממך והוא בשבילך
אז אני מקבלת את כל כולו מחבקת אותו חזק בשתי ידיים מורחת אותו על הגוף העירום שלי מתפלשת במיצים שלו נותנת לו לחלחל לי לתוך הדם להציף את כולי ולכווץ לי את הלב ואת הכוס ואני כבר לא לבד יותר כי הוא שלך ושלי ושלנו ובזכותו אני יותר אני ואני יותר שלך והכי, אני יותר ראויה לך
(נכון?)
