הבית של אח שלי היה מקום המפגש שלנו.
הוא גר בחול רוב השנה ומחזיק אחוזה נאה במרכז.
הוא מאוד רכושן ואף פעם לא נותן יותר מדי שיכנסו לו הביתה .
הפעם לא היתה לו ברירה הוא ביקש ממני טובה אז היה חייב לתת לי לבלות בדירה שלו.
חודש וחצי שיש לי אחוזה מפוארת מפנקת רחוק מכולם וקרוב לכולם בו זמנית.
כנראה שהוא הבין שאני לא ממש מתכננת לשבת לקרוא שם וביקש שאשמור לו על המיטה שלו טהורה מצרות.
הכרתי אז את זאב )שם בדוי), פה בכלוב זאב הוא דמות נערצת ומוכרת ואני לא מבינה מאיפה האומץ להסתובב כאן אבל זה מה שהיה.
היה טירוף חושים פעם ביומיים הוא בורח מאשתו מעבודתו הייחודית מהמחויבות המקצועית
עושים סיבוב
הולכים הביתה.
כל פעם הייתי מחכה לו שפופה וכנועה בדיוק בבגדים שביקש שקטה וצייתנית
פעם עם עיניים מכוסות
פעם עם ארוחה חמה.
פעם קשורה פעם שוכבת
כל פעם על פי ההוראות המדויקות.
זו היתה תקופה שעבדתי בה הכי קשה
וזה היה כיף להיעלם לכולם לכמה שעות
ולעשות דברים הזויים.
לא היה שום רגש שום שיחות רק דינמיקה קלה ופרידה בחיבוק קל.
זו כבר היתה תקופה אחרי שהפסקתי להיות כנועה וצייתנית אבל מולו זה קרה שוב ובעוצמה.
כשאחי חזר נפרדנו
ואז אחרי חודש נסעתי.
ויום אחד ראיתי אותו בטלוויזיה בוכה על אובדן.
והבנתי שאולי אולי אולי
היו גם רגשות אליו.
ובכיתי איתו את כאבו.
אבל לא כתבתי מילה עד הרגע.
שולחת לך מפה את תנחומי
ואת רגשותי.
מה שמעולם לא חשבת שיש לי.