(אני עוזבת רגע את הסיפור על שמפיניון כי זה ממש עומד לי על הלשון הסיפור הזה)
קראו לו אורי. הוא היה קטן וחמוד. עינים טובות וחיוך עצוב כזה.
הגבר שכולן רוצות לאהוב.
יום אחד הכרתי אותו פה הוא דיבר בהיסוס שכאב לי עד אימה. די מהר הבנתי שאני רוצה שהוא יהיה התינוק שלי.
נפגשנו.
אמרתי לו שיבוא מפוקס לבוש בטרנינג וטריקו ויחף.
(כן, אני יודעת שיש לי שביל חצץ לבית. )
כשהוא נקש בדלת והבטתי אליו דרך העינית הבנתי שטוב שקראתי לו הוא היה בדיוק הילד שרציתי.
פתחתי לו
אני גדולה ומלאה והוא בדיוק התאים לשקע שלי. הכנסתי את הראש שלו בין הציצים שלי והכנסתי אותו לפינה שייעדתי לו כבר לפני.
היה שם מזרן פעילות יפה
צעצועים מגוונים
אזיקים צבעוניים
טיטול תינוקי חמוד
מוצץ ייחודי
ושמיכה נעימה
הורדתי אותו בזהירות על השטיח
הסברתי לו בקול רגוע שהוא תינוק עכשיו שלא מדבר
רק תינוק. השכבתי אותו על המזרן
הפשלתי את מכנסייו והלבשתי לו על הזין טיטול מתוק ועטפתי אותו בשמיכה בצורה מהודקת שלא יוכל לזוז.
רציתי לראות את אורי התינוק על המזרן
חסר אונים
תינוק
ואז הם באו הדמעות.
והבנתי שהצלחתי
אורי התינוק שלי מעתה.