הפנקס הקטן

הסצנה הזו נשארה לי בראש. את לבושה מהמם כהרגלך, מגף גבוה וגינס. החולצה מכופתרת והתיק על הכתף, המבט שלך מופנה מטה אל העבד הערום שמנשק את רגליך. אני שם מלקק את המגף שלך ואת מגרגרת, ניכר עליך שהתמונה הזו מרגשת אותך גם. את לוחשת לי "כלב טוב" ואני מסמיק ומקשקש בזנב.
אני חושבת שיש לך סיכוי להצליח. תמשיך להיות ממושמע, זה יעשה לך רק טוב.
אתה זוכר את החוקים שלך? אני מהנהנן אבל את לא מוותרת, תענה? כן הוד מעלתך. אסור לי לגעת בעצמי בלי רשות. אסור לי להיות לבוש כשאת נמצאת בבית. אסור לי לשבת על כסא או ספה בלי לבקש רשות. דקלמתי וראיתי אותך מחייכת בסיפוק. כלב טוב. אני מרוצה ממך, אבל אל תחשוב לרגע ששכחתי שמגיע לך עונש. בוא הנה, תרים את הראש, תוציא לשון. את שולפת מהתיק שלך מצבט מתכתי וסוגרת אותו על הלשון שלי. הכאב עז וחזק, אני בהלם אבל זה נחלש כעבור רגע. הופך לכאב עמוק ועמום. האטב מחייב אותי להשאר עם הלשון משורבבת ואני מרייר רוק באופן בלתי נשלט. את מעליי קובעת: אתה לא מוריד אותו בלי רשות. תוכל לשלוח לי הודעה ולבקש יפה להסיר אותו בעוד חצי שעה. ביי עבד

(המשך יבוא)

*6*

את עומדת בכניסה לחדר גבוה מעליי, ראשי סנטימטרים ספורים מעל לכפות רגליך, אני מת ללקק אותם אבל יודע שאת עדיין כועסת ולא תסבלי יוזמות עצמאיות שלי. את מביטה בי בגיחוך ואומרת, איזה אפס מושתן אתה. אתה מת ללקק לי את הרגליים נכון? אני מודה, כן הוד מעלתך. אני מת ללקק את כפות רגליך. אתה חושב שמגיע לך? לא מלכתי.. יופי, אז למה שארשה לך? בוא חמוד. תתרומם. אני קם ומנסה לעמוד, לא לא כל כך גבוה טפשון, את אומרת. אתה יכול לעמוד על הברכיים.
שוב את תופסת בלחיי באדנותיות ואני שומע אותך אומרת: אתה יצור חמוד, אבל חסר תועלת, אין לי שום ענין בך אם אתה לא ממושמע וצייתן. אם אתה רוצה להמשיך לשרת אותי אתה תצטרך להשתפר מהר כי אין לי סבלנות לטפשים כמוך. ברור לך? כן אני עונה.
אני מייד מקבל סטירה מצלצלת. כן מה? כן מלכתי! אני עונה. יופי. ועכשיו תושיט את הלחי השניה.

*7*

אני תיכף הולכת את אומרת לי, אתה נשאר פה ולא הולך לשום מקום בלי רשות שלי. אתה צריך לבצע מטלות ולהראות לי שאתה שימושי.
עד שאני חוזרת אני רוצה שתבריק את הבית. תטאטא ותשטוף את הרצפה, תנקה את השירותים, תרוקן את הפח, תחליף מצעים ותקפל כביסה. כשתסיים הכל תשלח לי הודעה. הטלפון שלך יהיה מונח פה ואתה לא נוגע בו עד שסיימת את כל המטלות, ברור?? אני מהנהן בראשי.
את תופסת את לחיי ואומרת. תענה לי טפשון.
כן מלכתי ברור לי הכל! אני מגיב מייד ומשנן את הוראותיך בראשי, מפחד שאשכח משהו ואאכזב אותך. אני יודע, כשתחזרי את תסקרי את הבית לעומק.. את לוקחת את התיק ופונה לצאת מהבית בהגיעך לדלת את מביטה מטה לרגליך ואני מבין היטב את הרמז, את מרשה לי לנשק את רגליך לשלום.

*4*

קם מייד, מחשבות מתרוצצות בראשי. מה קרה? את נשמעת כועסת ואני מנסה לחשוב איפה טעיתי.. את מתקרבת אליי ותופסת לי את הלחיים, האופן שבו את מחזיקה את הלסת שלי בין אצבעותיך, בתפיסה חזקה ולא מתפשרת, מבהירות לי את חומרת המצב. מה אמרתי לך? את שואלת אותי, רטורית? אני שובר את הראש, מנסה לחשוב על מה את מתכוונת. אין לך מושג? כנראה שכחת לגמרי איך להתנהג. אני מחליף צבעים ומגמגם, מתנצל ולא יודע על מה..
את תופסת אותי באוזן וגוררת אותי לשירותים. מה זה??? את מצביעה על מושב האסלה המורם. אני מייד מבין את טעותי.. השתנתי ושכחתי להוריד את המושב כמו שאת דורשת שאבצע תמיד. אני מייד מתנצל ומצטער מאוד אבל את לא משתכנעת. אתה עומד להענש על זה.. עונש כזה שיגרום לך לזכור היטב בפעם הבאה. כעת תהיה שטיח ותמתין לי בכניסה לשירותים.

*5*

לא אכחיש, אני שונא את התנוחה הזו, להיות שטיח זה אומר לשכב על הבטן, כפות ידיים לפנים וזרועות תומכות בראש המופנה מטה. מדהים, אך תוך שניה נשכבתי על הרצפה הקרה.
הגוף הערום שלי הצטמרר לרגע ומייד שמעתי את טריקת הדלת. אם לרגע חשבתי שאזכה לראות את מלכתי מתרוקנת, מקומי הובהר לי היטב. נותרתי לחשוב על מעשיי וחרדתי מהעונש המתוכנן ברגעים אלו במוחך. מספר רגעים אחרי הדלת נפתחה, וביציאתך מהשירותים בלי לומר לי מילה את דורכת עליי ומנקה את האבק מרגליך על גבי וידיי.
אני מושפל מאד אבל מאושר להיות לרגליך.
את ממשיכה הלאה לענייניך ובהעדר כל הנחיה אחרת אני נותר שרוע על הרצפה. לפתע אני שומע את פקודתך: זחל הנה.

*1*

את מתעוררת עם חיוך, עיניך עדיין עצומות אך את מרגישה את הלשון שלי מלקקות את כפות רגליך, הזכרונות מהלילה מציפים אותך ואת מחייכת ומתמתחת. השעון המעורר הטבעי שארגנת לעצמך פועל בדיוק בזמן. את מקישה באצבעך ואני עוצר, נעמד על ברכיי ליד מיטתך בתנוחה שקבעת לי. גב מתוח וידיים מאחורי הגב, קשוב וממתין להוראות. את בוחנת אותי רגע קצר, מלטפת את ראשי ומצווה בשקט: קפה.

*2*

כפית אחת גדושה, ללא סוכר, מעט חלב שקדים, כוס גדולה, מעורבב היטב. אני כבר מאולף ומכיר היטב את ריטואל הבוקר ואיך את אוהבת את הקפה שלך..
את כבר ישובה על המיטה כשאני נכנס לחדרך, מוכן להגיש את הקפה בטקסיות. את מודעת לכניסתי ומתעלמת ממני, לא מעיפה מבט לכיוני. את עסוקה בסלולרי שלך.
אני עומד דום, ממתין להתייחסות, פוחד שהקפה יתקרר לך, לאחר זמן שמרגיש כמו נצח את מסיטה את מבטך אליי, אני מבין אותך ללא שתגידי מילה, יורד על ברכיי ומגיש לך את הקפה. המבט שלי מושפל ומנומס, מחכה להוראותיך.
את מסמנת לי לצאת ואומרת, תמתין לי בסלון בתנוחת שרפרף.

*3*

בסלון יש ספה ושולחן קטן, השולחן קצת בצד כדי לאפשר מקום לשרפרף להתמקם בנוחות עבורך.
זו תנוחה קצת קשה, אבל אחרי האימונים הכאב נסבל. את מקפידה על התנוחות וכדי לקצר תהליכים לימדת אותי סט לתנוחות מובחרות, ארצה! למשל, זו תנוחת השתחוות בה המצח מונח על הרצפה והידיים נפרסות קדימה.
השרפרף קצת יותר גבוה, התחת מוגבה והגב בזוית מאפשרת השרפרף יעיל לשימוש רגל אחת או שתיים. כף רגל או שוק, השרפרף נדרש להשאר יציב אך גם לנוע מעט לטובת הנוחות הארגונומיות.
אני שומע את צעדיך לקראתי וממתין לישיבתך המלכותית על הספה ושימושך בי כשרפרף, אך את פוקדת, קום!

(המשך יבוא)