שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נאמנות ותשוקה

משתף אתכם במחשבות שלי, ברגשות, בתשוקות...
לפני חודשיים. 30 באוגוסט 2024 בשעה 5:36

בדרך כלל באוגוסט, הילדים עוברים חלקית לסבא-סבתא ומאפשרים לנו, קצת זמן איכות זוגי והרבה זימה. השנה, בגלל המצב, זמן סבא-סבתא הצטמצם והזימה נעלמה לחלוטין (מלבד ערב אחד לרפואה). 

בדרך הביתה, היא שאלה אם מתאים לי שנזמין פיצה והסכמתי למרות שידעתי שזה רעיון לא הכי טוב, אבל זרמתי, מגיע לה. אחרי שסיימנו לאכול ולראות שני פרקים, היא הודיעה רשמית על פרישה למיטה. הצטרפתי אליה, למרות שידעתי שאין סיכוי שארדם מוקדם ועם בטן מלאה בפיצה. רציתי להיות איתה עד שהיא תרדם. 

היא נכנסה למיטה עירומה, שזה תמיד כיף ובין הדיבורים, ליטפתי לה את הבטן ואת הרגליים. הרגשתי איך התשוקה שלי לאט לאט פורצת ומתעוררת מתרדמה ארוכה ובמגעהראשון בפטמה, היא התכנסה לתוך עצמה ונכנסה לסוג של חרדה. מיד הזזתי את היד ורק חיבקתי אותה, היא התנצלה פעם אחר פעם ואני ניסיתי להרגיע אותה ולהסביר לה, שיש לנו חיים שלמים להעביר ביחד אז יש לנו סבלנות וזה לא באמת עזר ואחרי נסיונות שכנוע, היא אמרה שהיא תשמח לראות אותי מאונן מולה. 

הורדתי את הבגדים וירדתי על הברכיים מולה. היא הביטה בי בפרצוף מלא אהבה ואני שפשפתי את הזין שהתקשה בצורה מפתיעה. המבטים הצטלבו ואמרתי לה תודה שהיא מרשה לי לאונן מולה. היא חייכה ואני אוננתי, מתמסר לתחושת ההשפלה המופלאה והנעימה הזאת. תוך שתי דקות גמרתי לעצמי על כף היד.

 

 

 

 

ההמשך יבוא...

לפני חודשיים. 29 באוגוסט 2024 בשעה 7:34

הילדים הלכו לישון, מאוחר מדי (בכל זאת, חופש גדול) ומחר צריך לקום מוקדם, לנסיעת עבודה לצד השני של המדינה. אני סוגר את הלפטופ והולך לישון, להפתעתי היא עדיין ערה. אני נכנס למיטה והיא מסתובבת ומנשקת בלהט. היא לקוחת את היד שלי ומניחה אותה בין הרגליים שלה. השילוב של רטיבות וקרם גוף  מייצרת נעימות והאצבעות מחליקות בקלות לתוכה. האצבעות שלי מתמקדות בדגדגן והיא מתמסרת לעונג שמציף אותה.

אנחנו מתלחשים מילים של זימה ואהבה, שילוב מנצח. היא מחזיקה לי את הזין שלאט לאט מתקשה. "דילדו, אני רוצה שתספק אותי לפני שאני נרדמת", היא לוחשת לי באוזן וצמרמורת נעימה מציפה לי את הגוף והנפש. אני ממוקד בדגדגן שלה, בעדינות כמו שהיא אוהבת. "הייתי רוצה לרכב לך על הזין, דילדו ולהתפוצץ אבל זה לא יהיה שקט" (ספק אם הילדים נרדמו), היא אומרת וזהמחרמן אותי לשמוע אותה מדברת ככה, רוצה אותי, לא אף אחד אחר... 

אני סוגר את הדלת של חדר השינה, לכל מקרה שלא יהיה וחוזר בזריזות לטפל לה בדגדגן והיא חוזרת להחזיק אותי מהזין. "אתה נוטף, דילדו, זה כלכך מגרה אותי שאתה קשהונוטף בגללי", היא אומרת ומצמידה לי את הראש לשד הקרוב ואני מיד יונק את הפטמה, מוצץ ונוגס לסירוגין והיא מאבדת שליטה, הגוף שלה מתחיל לרעוד והגניחות שלה מתעצמות. אני מיוחם כלכך, אבל לא חושב על כלום, מלבד התמסרות מלאה של כל החושים בה ובאורגזמה שלאט לאט נוצרת כאן.

היא מתלבטת אם לבקש שאחדיר לה שתי אצבעות חזק ועמוק והיא תגמור תוך שניות, או להמשיך בגירוי עדין של הדגדגן ולקבל אורגזמה חזקה יותר, רק עוד כמה דקות. היא בוחרת בדגדגן ואני ממשיך בקצב אחיד ועדין, גירוי משולב של הדגדגן והפטמה הקרובה. אני מרגיש את זה מגיע, עוד קצת סבלנות ונגיע ביחד ליעד הכלכך מתבקש... האורגזמה לא מאכזבת והיא מטלטלת אותה, משחררת ממנה בכי עמוק ומשחרר.

אני מנשק אותה, מלטף אותה, מנשק בעדינות והיא לאט לאט נרגעת וממשיכה להחזיק אותי מהזין. היא מחייכת את החיוך מלא אושר וסיפוק שלה ואין מאושר ממני. "תודה, דילדו, שסיפקת אותי, עכשיו אני הולכת לישון", היא אומרת.. "תודה, שביקשת שאני אספק אותך ותודה שאת לא מוותרת עליי", אני אומר בקול רועד ושטוף זימה וחרמנות. "לעלה טוב, דילדו אהוב שלי", היא מוסיפה ואני רואה את העיניים שלה נעצמות והיא שוקעת לשינה כשאני נשאר עם זין קשה ונוטף. אני מסניף את הריח שלה מהאצבעות שלי ומתישהו מאוחר יותר, גם אני נרדמתי.

 

לפני חודשיים. 28 באוגוסט 2024 בשעה 5:10

"אני רוצה שתהייה סוטה איתי", היא אומרת

"מה, אני לא מספיק סוטה?", אני חושב לעצמי

 

אני אוהב ללבוש לבני נשים

אני מפנטז שאישתי מזדיינת עם גבר אחר

אני מתחרמן כשאישתי קוראת לי "דילדו"

אני מפנטז שאישתי תשתין עליי

אני מבקש מאישתי שלפעמים, לא תרשה לי לגמור

אני מבקש לרדת על הברכיים ולאונן במקום לזיין את אישתי

אני מתחרמן כשאישתי מדגישה שיש לי זין קטן ושהיא לא מרגישה אותו כשאני בתוכה

אני תמיד אעדיף לרדת לאישתי במקום לזיין אותה

אני מפנטז להזדיין בתחת ולמצוץ זין

אני מחכה שאישתי תבקש ממני לשתות ממנה את הגמירה שלי

אני מפנטז שאישתי תנעל לי את הזין ותחליט מתי מגיע לו לגמור

 

אני מפרט לה חלק מהרשימה הנ"ל, חלק מהמילים יושבות לי על הלשון, אבל אני לא מצליח להגיד אותן בקול... זה מוציא אותי מריכוז והזין שלי לאט לאט נופל ואני מרגיש כלכך עלוב ומושפל. היא כמובן תאשים את עצמה ואני אנסה להסביר, ללא הצלחה. 

לפני חודשיים. 26 באוגוסט 2024 בשעה 4:37

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 20 באוגוסט 2024 בשעה 3:57

11 שנים בלי גבריאל בלחסן. זה עדיין לא נתפס. אחד היוצרים העמוקים והכנים שצמחו כאן... שמח שזכיתי לראות אותו מופיע עם ובלי אלג'יר. תודה שהשאיר אחריו דיסקורגרפיה מרשימה.

 

זה אחד מהשירים של גבריאל, שאני הכי אוהב (טקסט רגוע יחסית לשירים אחרים, אבל עדיין יצירת מופת)

 

עם כל המילים האלה על הקירות
והשמן הפרחוני שלך, שזלג לו טיפות מהצוואר,
מהשיער, מהעיניים... שלך
נספג בכרית

הנה הוא מגיע עזוז וגיבור, רעב למלחמה
הוד והדר ובעיניו זוהר, ברגליו נחפז
ובדבריו שוטף מילים

נחש לוחש תחת השמיכה
ערמומי ומתחכם
אגדות ילדים
תנומה גדולה

ואם תלך לאן אלך,
ואם אצרח יענו לי השמיים.

גם אם אעוף למרחקים
ואתהלך בלבוש מלכות
לא ארע רע כי אתם עמדי ועיניכם מולי.

וצבאות וקרקסים ותמרות עשן כסוף
יתפוגגו לאבק דק והכל כתמול שלשום.
עם כל המחלה הזאת שהתפשטה בקירות
והלב הזה שדעך לו לאט לאט תחת העץ
נישא על זרועות מוכתמות בפצע
הן מניחות אותי על המיטה
בעדינות מכסות
ומכבות את האור

ברוך הבא, ילד צהוב
ברוך הבא, ילד
ברוך הבא

 

 

 

 

זה מההופעה משנה שעברה. מוקדש לך, שבטח לא תראי את הפוסט הזה כי חסמת אותי. יש לך עדיין מקום בלב שלי.

לפני 3 חודשים. 19 באוגוסט 2024 בשעה 12:40

חוזר מנסיעת עבודה. הילדים ביום כיף בעבודה של אמא שלהם. יש לי מלא משימות, אבל אני צריך קצת זמן לעצמי. בדרך חזרה למשרד, אני עוצר בבית, מתפשט בזריזות. מחדיר את הפלאג הגדול ובוחר מה ללבוש מהמחבוא במגירה. הרבה לא זמן לא התלבשתי... אני מסתכל עצמי במראה, מלטף ומחמיא לעצמי בלב... הלוואי שהייתי מרגיש ככה, גם בלבוש היומיום שלי.

 

 

 

 

יש עוד תמונה למטה, למי שלא בעניין של זין מבצבץ ושלולית זרע

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. 18 באוגוסט 2024 בשעה 5:59

 

 

 

 

 

 

 

 

 

את רק צריכה לבקש, אבל אני בספק אם זה יקרה

לפני 3 חודשים. 17 באוגוסט 2024 בשעה 4:42

אני מיוחם ברמות. אני מיוחם לאינטימיות ולא לזיון. אני צריך חוויה ריגשית ולא רק פעילות גופנית שמובילה לפורקן מיני. אני צריך להתמסר לגוף שלה, לנשמה שלה. להיות שלה, בגוף ובנפש. אני צריך להרגיש את התשוקה זורמת לי בורידים. אני צריך שתגידי את המילים הנכונות, אלא שגורמות לי לצמרמורת נעימה בכל הגוף. אני צריך השפלה מדוייקת, כזאת שתגע בדיוק בנקודות החולשה שלי. אני צריך שלא תרשי לי לחדור, אני צריך להשתפשף עליך, בהתמסרות מוחלטת לכנוע שבי. אני צריך את הבכי שאחרי האורגזמה ושהפעם, תדרשי ממני, ללקק את כל הזרע שנפלט ממני. אח"כ תחבקי אותי, תלטפי אותי, תני לי חום ואהבה, כי זה כל מה שאני צריך.

 

לפני 3 חודשים. 15 באוגוסט 2024 בשעה 5:25

יום ארוך באוגוסט הולך ונגמר. התחיל מוקדם בנסיעה צפונה להליך בירוקרטי שסחט את הנשמה אבל בפועל ההתנהלות היתה מהירה ויעילה להפתעתי והמשיך לנסיעה מרכזה, ענייני עבודה וקצת זמן איכות עם הגדולה. התקופה האחרונה עמוסה נפשית ולא רק בגלל המלחמה המקוללת הזאת והתחושה שכל רגע הבועה הנעימה שלנו, יכולה להתנפץ. 

הבטחתי לה שנלך לישון ביחד, שנתכרבל ונתחבק, לא ציפיתי ליותר מזה, מתוך הרגל. היא היתה עסוקה בטלפון ואני הרגשתי שאני קרוב להירדמות, אבל נצמדתי אליה וליטפתי לה את הרגל עד נקודת המפגש עם התחת. בו זמנית נישקתי לה את הגב ורק חיכיתי לסימן או אישור ממנה, לאישור לצאת מהקליפה ולשחרר את הכנוע המתמסר ולשרת אותה, לענג אותה, לאהוב אותה דרך מגע מעורר מינית.

היכלות ליזום ולהוביל מהלך מיני (ולא רק לצערי), כמעט ולא קיים אצלי. גם המעט שפעם היה, כבר נשכח ולא רלוונטי. אני צריך שיתנו לי את הדחיפה הראשונה, את ההתנעה, כדי לפרוץ. זה לא הגיע אתמול וגם לא בחודשים האחרונים (מלבד מספר אירועים נקודתיים שלא משלימים אצבעות של יד אחת). 

תחושת האכזבה, האשמה עוד שלל אפשריות שליליות, התעוררו וניתקתי מגע. "אתה עצוב?", היא שואלת ואני שולל מיד. "אתה כועס?", היא שואלת ואני שולל מיד. "אתה מאוכזב?", היא ממשיכה לשאול ואני שולל כל קשר למציאות. "הלב שלי אומר אחרת", היא אומרת וצודקת ואני מסרב להגיד את האמת. מה זה משנה? היא לא במצב שהיא מסוגלת להכנס לכל סוג של אינטימיות וגם ככה היא בעודף לחץ מהמצב והעבודה, שצריך ללכת כאן על ביצים, כדי למנוע משבר ריגשי מיותר.

אני מסתובב ונרדם תוך דקה... בבוקר היא מבקשת להיות קרובה , מבקשת חיבוק גדול והיא מתנצלת על כל הלחץ של התקופה האחרונה, על החוסר באינטימיות, בתשוקה, בעודף רגשות אשם ועוד ועוד... אני אוהב אותה כמו שאף גבר לא אהב אישה, אני מעריץ את הקרקע שהיא עומדת עליה, היא לא רואה את זה ולא מסוגלת להבין. "יש לנו את כל החיים להיות ביחד, אז יש לי סבלנות", אני אומר לה, בניסיון להרגיע אותה ולהזכיר לעצמי, שזה יעבור עוד מעט, עוד קצת סבלנות.

לפני 3 חודשים. 13 באוגוסט 2024 בשעה 10:41