נאמנות ותשוקה

אני מתעורר ונראה שעוד חשוך בחוץ. אין מה למהר, היום ואני שוכב ומכניס יד לתחתונים ומרגיש את הזין שלי קשה, אבל ממש קשה. הגמירה המטלטלת מאתמול בלילה עוד לא נרגעה והתשוקה שלי בוערת בי ומשתוללת למחוזות מרחקי לכת. זה מרגיש שהתשוקה שלו זכתה לבעירה מחודשת. אני חושב על זה שמתישהו ארצה לקום אבל אין מצב שאני יוצא מהמיטה עם זין עומד, במיוחד שאני שומע את הבן שלי משחק בפלייסטיין בסלון.

אני מסתובב וקולט שהיא כבר ערה ואני מחבק אותה והיא מסתובבת, מחבקת אותי ומנשקת בלהט. "תודה על אתמול", אני לוחש לה באוזן ומיד עונה, "עכשיו, אני מוכנה לגמור, דילדו שלי". אני סוגר את הדלת וחוזר למיטה. "היתה לך זקפה ממש חזקה מוקדם יותר, חשבתי להשתמש בך, אבל לא רציתי להעיר אותך", היא אומרת ואני נדלק באותה שניה. "את יודעת שאני אוהב שאת מעירה אותי בלילה, כדי לרכב על הזין שלי", אני אומר ומקווה שהיא תזכור את זה לפעם הבאה. 

אני מכניס יד לפיג'מה והיא כבר רטובה וזה כלכך נעים ומחרמן. אני מתמסר לדגדגן שלה, בעדינות וברוגע, כמו שהיא הכי אוהבת. היא מספרת לי על חלום סוטה שהיה לה  ואני חוזר על המילים שאמרתי לה בחלום וחירמנו אותה כלכך. אני מרגיש כמה היא בטוחה בעצמה ובצורך שלה להיות מסופקת, אז אני מתמסר כולי אליה. לאט לאט היא מגיעה לנקודת הרתיחה והיא מאפשרת לאורגזמה לטלטל אותה, פיזית וריגשית. היא רועדת כולה ומשתדלת להיות בשקט. הבכי מגיע גם, ביחד עם מבול של דמעות; דמעות של אושר. 

אנחנו חוזרים מארוחת שבת אצל ההורים שלי. הילדים הולכים לישון. אנחנו מקשקשים על היום שהיה. אני מניח עליה את הראש ומלטף לה את הבטן ואז בלי יותר מדי מחשבה שתי אצבעות נצמדות לפטמה שלה והיא מיד מגיבה בגניחה. אני ממשיך ומעורר אותה ואת החרמנות שלה. השיחה הופכת למינית ושטופת זימה. אני מספר לה שזה ממש הטריף אותי שהיא הלכה להזדיין עם גבר אחר.

היא חייכה בהנאה וסיפרה שהוא כותב לה, מאז, שהוא רוצה ללמוד לספק אותה. "אמרתי לו שיש רק אחד שיודע באמת לספק אותי וזה הדילדו שלי". "ככה אמרת לו? אמרת לו שאני הדילדו שלך?", אני שואל בהפתעה ובהתרגשות. "כן, הוא יודע שאתה הדילדו שלי", היא אומרת ואני מרגיש איך התשוקה בוערת בי בעוצמות שלא זכורות לי. 

"חשבתי שבפעם הבאה, אני אנגב עם התחתונים שלי גם את כל הזרע שהוא גמר לי על הבטן והשדיים ואתן לך להסניף כשתאונן מולי, אחרי שאחזור הביתה", היא אומרת ואני מאבד שליטה ומתחנן שהיא תרשה לי להסניף את שניהם בזמן שאני מאונן מולה. אני משתפשף לה על הרגל, הכי מושפל, כנוע ומיוחם עד שאני כבר לא יכול יותר ואני משפיך בתחתונים.

לוקחות לי כמה דקות ארוכות להירגע ולהסדיר נשימה והמחשבה הראשונה שקופצת לי לראש היא שרק החלפנו, לפני כמה שעות, את המצעים ושאני מקווה שלא ליכלכתי אותם. אני קם בזריזות לנגב את עצמי וכשאני חוזר היא כבר מנומנמת. "את לא רוצה לגמור?", אני לוחש לה בשיא העדינות והיא מחייכת ואומרת, "לא עכשיו, מחר בבוקר, דילדו" ושניות אח"כ היא נרדמת. אני אשכב עוד לא מעט זמן ואנסה להירגע מהטלטלה הרגשית שעברתי, עד שאצליח להירדם.

* מוקדש באהבה לבונדי

#1

אני מתעורר מהנשיקות העדינות שלה. "אני צריכה את העזרה שלך", היא לוחשת בסוג של מבוכה. אני חצי ישן והמחשבה הראשונה שקפצה לי לראש היתה שהיא צריכה לגמור על האצבעות שלי, אבל למציאות יש כוונות אחרות והיא אומרת "יש ג'וק במקלחת, אתה יכול לטפל בו?".

#2

היא בדרך הביתה ממפגש עם גבר אחר ואני מסביר לה שזה בסדר ושאני אוהב אותה, אפילו, עוד יותר כי היא עשתה, סופסוף, משהו בשבילה. 

#3

"אתה אוהב אותי?", היא שואלת  בחוסר ביטחון ואני מבין שזה לא הזמן להתחכם ועונה בצורה ישירה,  "אני אוהב אותך הכי בעולם, אישה יפה שלי". "אל תכעס, אבל אני אשאל אותך היום, עוד מלא פעמים, אם אתה עדיין אוהב אותי", היא אומרת ומתנצלת. אני מחייך ואז מגיע חיבוק גדול כי הלב שלי מבין שזה מה שהיא הכי צריכה עכשיו...

באותו בוקר התכנון היה לצאת לעבודה רק בצהריים וניצלתי את הזמן להתלבש. הרבה יותר מדי זמן, שלא יצא לי והתרגשתי כלכך מההזדמנות. בחרתי גרביונים, ביריות ובייבדול. הסתכלתי על עצמי במראה והרגשתי יפה, סקסי ואפילו הכי גברי. הבטחתי לה שאשלח לה תמונה בפעם הבאה שאני אתלבש. הרבה מאוד זמן זה לא קרה והפעם הרגשתי בטוח מספיק כדי לשלוח לה. לבינתיים הכנתי קפה, נשנשתי עוגה, עניתי למיילים. שעה אח"כ היא ענתה לי שאני כלכך יפה וסקסי.  

"את מרשה לי לאונן עליך?", שאלתי והיא אישרה. ירדתי על הברכיים מול המראה בחדר השינה והתחלתי לשפשף את הזין שלי שהתקשה בשניות. הסתכלתי במראה וזה חירמן אותי לראות את עצמי, ככה, כנוע ומתמסר. "אני קרוב, את מרשה לי לגמור?", שאלתי אותה? "יש לך חמש שניות לגמור בשבילי וכמובן ללקק הכל אח"כ", היא עונה ואני בהתרגשות שיא. אני חוזר לשפשף את הזין ומרוכז כולי בגמירה, אבל הזמן עבר ואני מבקש תוספת זמן, אבל לשם שינוי היא מסרבת. "חלון ההזדמנויות שלך הסתיים", היא אומרת ואני מרגיש עצב עמוק שמתפשט לי בנשמה. 

"סליחה שאכזבתי אותך", אני כותב לה בתחושה קשה. היא מנסה להסביר לי שלא אכזבתי אותה ושבסה"כ פספסתי חלון הזדמנויות, אבל זה לא הרגיע אותי מספיק. למזלי הגיעה העת לצאת לעבודה וזה הסיח את דעתי מהחרמנות והצורך בפורקן, אבל תחושות האכזבה, הצורך לרצות ולקבל ממנה את תחושת הגאווה וסוג של אישור להתמסרות שלי, לא נרגעו והמשיכו לחפור לי בנשמה בהמשך היום.

מאוחר יותר, ניסיתי להסביר לה את תחושות האכזבה שלי מעצמי והיא הסבירה לי שאולי לא ניצלתי חלון הזדמנויות אבל בסוף עמדתי במשימה ובדרישה שלה ושהיא גאה בי על זה ושאני, גם, צריך להיות גאה בי. ישבתי באוטו וחשבתי שוב על כל מה שקרה והייתי גאה בעצמי, קצת יותר ואותה... אהבתי הרבה יותר.