נאמנות ותשוקה

אני על הברכיים על הרצפה, עירום, זין רפוי, אני מסתכל עלי במראה..."תראה אותך, אפס, גבר עלוב, כנוע, מושפל", אני לוחש וכל מילה מורידה אותי עוד קומה למטה. אני עוצם עיניים ומדמיין אותה עומדת מולי. "אתה כזאת סיסי כנוע ומושפל", אני לוחש. "אתה יודע שאתה לא מספיק גבר בשבילי, שאתה לא יכול לספק אותי עם הזין העלוב שלך", אני ממשיך ללחוש ומרגיש את הזין שלי מתקשה. "בגלל זה, אני צריכה גברים אחרים, שייזיינו אותי במקומך ואתה יכול רק להסניף אותי ולאונן מולי", אני ממשיך ללחוש ומרגיש הכי נמוך ומגורה. "אני צריכה זין של גבר אמיתי והאמת שגם אתה צריך זין", אני מוסיף. "אני צריך זין", אני חושב ולוחש, "אני צריך זין, אני צריך זין", אני לוחש ולאט לאט מגביר את הקול עד שאני משפיך על הרצפה.

#1

אחרי הקפה של הבוקר, היא פותחת את הלפטופ וקוראת לי, "בוא, יש לנו עבודה לעשות", אני מגיע ומגלה שהאתר של ויקטוריה סיקרט פתוח. "בוא נחפש לך משהו יפה", היא אומרת ואני מרגיש רטיבות בין הרגליים.

#2

השיש נראה כמו שולחן עבודה של מסעדה. אני מקציף את הביצים, והיא מוסיפה את שאר המצרכים. זה כזה כיף לבשל ביחד, חבל שאנחנו לא עושים את זה יותר. חצי שעה אח"כ היא אומרת, "יש ריח טוב לעוגה שלך". אני מחייך ומקווה שגם הטעם יהיה טוב.

#3

השולחן ערוך ומסודר לארוחת שבת. הילדים עוד כמה דקות יגיעו עם סבא וסבתא. אני תופס אותה עם שתי הידיים, מחבק  מרים לה את הראש ומתחיל לנוע איתה לריקוד המטבח המטופש שלנו, אבל הוא שלנו ותמיד מעלה חיוך.

שבת שלום

#1

המחט בכף היד הציקה לי ומשום מה הכל הרגיש צפוף מדי ב MRI. לחצן המצוקה לא העניק תחושת ביטחון, גם לא האוזניות התעשייתיות, שלא סיננו ממש את הרעשים. עצמתי עיניים וחשבתי מחשבות נעימות; על הילדים ואישתי, השלג בחרמון, הזרימות בנחלים, חיבוק ליד האח הבוער, פיצה חמה שיוצאת עכשיו מהתנור... "לנשום עמוק, להוציא אוויר ולא לנשום", אומר קול דיגיטלי כזה. אני מבצע לפי ההוראות ומפסיק לנשום עד שאותו קול מאשר לנשום רגיל. אז נתתי למחשבות של זימה, להתרוצץ חופשי; חשבתי על הצורך שלי להתמסר אליה, על גרביונים דקים שעוטפים לי את הרגליים, בד נעים שיעטוף וילטף לי את הגוף... הקול הדיגיטלי קוטע את המחשבות שלי ומבקש "לנשום עמוק, להוציא אוויר ולא לנשום" ובזמן שאני עוצר את הנשימה, חשבתי שעוד מעט הכל יסתיים והכל יהיה בסדר, רק עוד קצת סבלות...

#2

הגענו לרופא בדיוק חודש לפני התור שנקבע לי (מרוב לחץ, התייחסתי רק ליום ולא לחודש), אבל לשמחתי, הרופא הצליח להכניס אותנו, בין המטופלים, שהגיעו בהתאם לתור שנקבע להם. הוא עבר על כל הבדיקות ושיתף את חוות דעתו והאפשרויות שעומדות לפנינו ביום המיועד, כשאני אשכב מורדם בחדר הניתוח, והיא תצטרך להחליט בזמן אמת. בדרך לאוטו, היא אמרה בחצי צחוק, "יש לך מזל שהחיים שלך תלויים בידיים שלי". הסתכלתי עליה ואמרתי בשיא הרצינות, "החיים שלי תלויים בידיים שלך כבר עשרים שנה".

קבענו מראש יום חופש, זה לא היה פשוט כי כמעט כל יום בשבוע, יש משהו אחר שאי אפשר לבטל או לתזז את סבא-סבתא. היתה תכנית פעולה דיי מדוייקת, אבל הבוקר התחיל רע; שילוב קטלני של עומס נפשי, חרדה והצפה של כל דבר שיכול לגרום לה לעצב עמוק. ניסיתי לעודד אותה, אבל זה רק הכעיס אותה יותר. הייתי על סף הבנה שיום כיף לא יהיה כאן אבל שניה לפני שאני מוותר, ניסיתי לדבר ללב שלה, חלקתי איתה דברים טובים מהחיים שלנו והצלחתי לגרום לה לשתף רגעים טובים משלה ומפה חל שינוי בעלילה והיא הסכימה שנצא לדייט המתוכנן. 

במקלחת הייתי קצת מרוחק אבל כשהיא אחזה בזין שלי ביד אחת ובשניה לשה את אחד מהשדיים שלי, הכל השתחרר. "רד על הברכיים, דילדו ותגמור בשבילי", היא אמרה בקול ברור ואני מיד ירדתי על הברכיים, הנחתי את הראש על הבטן שלה והתחלתי לשפשף את הזין שלי. יש משהו בסיטואציה הזאת שמשחרר בי וגורם לי לגנוח כמו חיה מיוחמת. גמרתי חזק ונשארתי על הרצפה, עם הראש צמוד אליה, עוד כמה דקות והמים שטפו את הסבון ושאריות זרע. 

התלבשנו זריז, הרגשתי יפה, היא היתה יפה כלכך, הרגשתי איך הלב שלי מתרחב עוד קצת ומתמלא בעוד קצת אהבה. במקום שרצינו לשתות בו קפה, לא היה מקום אבל במקום אחר, שלוש דקות הליכה, מיד התפנה לנו שולחן והזמנתי לנו קפה ומבחר טעימות. משם עשינו סיבוב קטן ועצרנו לטעימות חלק ב'. השמש יצאה קצת ועטפה אותנו בחום נעים כזה. דיברנו על מלא דברים, צחקנו, חייכנו, התחבקנו, התנשקנו וחזרנו לאוטו. על הסרט ויתרנו וחזרנו הביתה. מזגתי לנו יין והתחלנו לראות פרק בנטפליקס.

לא היה לי נוח עם הבגדים על הספה ועוד לפני שלגמתי מהיין, הלכתי לחדר להחליף בגדים. משהו בער בי, הילדים הולכים לסבא-סבתא אחרי בי"ס אז זאת הזדמנות טובה, חשבתי לעצמי והתפשטתי בזריזות. לבשתי תחתוני תחרה, גרביונים, בייבידול ובידיים רועדות הורדתי את העקבים שמוחבאים במדף גבוה. הלב שלי פעם בעוצמה, על סף התקף לב. הרבה מאוד זמן, לא התלבשתי מולה והיא ביקשה כבר כמה פעמים שאראה לה אותי עם העקבים. 

צעדתי כולי מפוחד אבל נחוש לתת לה אותי כמו שאני ובתקווה שהיא תראה את בעלה בעיניים אוהבות ומקבלות. בהליכה הקצרה מהחדר לסלון, היא הרימה את הראש וניסתה להבין מה קרה לנעלי בית שלי שעושים כזה רעש ואז היא ראתה אותי, את בעלה, לבוש הכי נשי, על עקבים. היא חייכה אליי והחמיאה לי שאני כלכך יפה וסקסי, העיניים שלה נצצו ונתנו לי אישור זמני. התיישבתי צמוד אליה והיא הרגישה שאני צריך חיבוק, אז היא עטפה אותי, ליטפה לי את הרגליים מבעד לגרביונים, את הגב מבעד לבייבידול ולסירוגין גם העבירה יד על הפטמות הבולטת שלי מבעד לבד הנעים. הרגשתי שאני צריך את האישור שלה, את האהבה שלה, לא רק לבעל של היומיום, אלא לבעל שלה, הסיסי, זה שמרגיש הכי יפה בגרביונים וצריך בד נעים ונשי שילטף לו את הגוף. "אני לא יכולה להוריד ממך את הידיים", היא אמרה וליטפה אותי וכל מגע שלה נתן לי האישור שהייתי צריך, את השקט בראש, להיות אני, להרגיש יפה, סקסי ונאהב.

המשך בקרוב...

היא שולחת לי תמונה של נעלי העקב שזה עתה, נרכשו וזה כמובן לוחץ בדיוק על הכפתור המתאים שמדליק אותי. כמה דקות, אח"כ, היא שולחת תמונה מרומזת של הסט החדש שטרם הספיקה ללבוש, שישלים את התלבושת המושלמת. תוך שניות, הטריגרים מופעלים והמחשבות שלי מתרכזות בנקודה כלכך מדוייקת ביקום מקביל. אני על הברכיים מחבר את הגרביונים לחגורת הביריות ומסדר אותן שיהיו בגובה אחיד. אח"כ אני מוציא את הנעלים החדשות מהקופסא ונועל לה, רגל אחר רגל ואז אני נשאר במקומי, מביט עליה מלמטה, מתפעל מכל היופי והנשיות שלה שמטריפים לי את כל החושים. אני יכול להישאר באותה נקודה, שעות, להתמסר במבט שלי אליה. אני מרגיש בעירה פנימית ויודע כמה הייתי רוצה להעביר את הידיים שלי, לאורך הרגליים שלה. המחשבה הזאת, תלווה אותי בזמן הקרוב, או עד הפעם הבאה, שהיא תפעיל לי את המחשבות.