פעם פחדתי ממגע, פחדתי לאבד שליטה והיום אני עדיין מפחד לאבד שליטה וזה מוזר לרצות להיות כנוע אבל להחזיק את שליטה קרוב לחזה. בשגרה הזאת, חסר לי מגע למרות שאנחנו משתדלים לעשות הפסקות חיבוק מדי פעם, בין ישיבה לישיבה, חיבוק משפחתי וגם חיבוק רק שלנו, חיבוק שהוא בית, מקלט, חיבוק שהוא עולם ומלואו.
חסר לי מגע של תשוקה, מגע של זימה (הרבה זמן לא השתמשתי במילה הזאת), מגע של התמסרות, מגע שיטריף לי את החושים. מתחשק לי שתגעי בי ברעב, אפשר גם מגע שורט, אפשר גם סטירה שתעמיד בי במקום, אפשר גם מגע עדין על הזין הרפוי שלי, מגע שישחרר את החרמנות שלי, מגע שיגרום לי לגנוח, מגע שיגרום לי לרעוד ולבכות, מגע שיגרום לי להיות מכוסה בזרע.
חסר לי מגע שיטריף אותך, שישכיח את הדאגות, את העבודה, חסר לי מגע שיגרום לך להרגיש נשית וסקסית, מגע שירטיב אותך, מגע שירטיט אותך, מגע שיגרום לך לרצות להשתמש בי, לזיין אותי, להשתמש בי, מגע שיגרום לך עונג, מגע שיגרום לך לרצות עוד ועוד עד אובדן חושים.
