היום נכנסתי לחדר של הפרופ' ודיברתי בקול על מיניות, על בעיות בזקפה, על גמירה מהירה, על תסכול, על אישה תומכת ואוהבת. ככל הנראה, נשללו בעיות פיזיות ונשארנו רק עם חרדת ביצוע וגם היא לדעת המומחה במצב שניתן לתקן בקלות. "אז למה אתה לא מקשיב לאישתך", הפרופ' שואל בחיוך ומעדכן שעל פי מה שדובר, יש לנו זוגיות נפלאה. "הרבה זמן לא הגיע לכאן מישהו כלכך מפוקס ומודה למיניות שלו", הוא אומר ואני מרגיש טונות על גבי טונות של תסכול ולחץ יורדים ממני...
כשחזרתי הביתה, אישתי מסתכלת עליי ואומרת עם חיוך גדול, "נראה שהיה לך יום טוב". אני מספר על הפגישה והיא מתרגשת. "אז אולי תקשיב לי יותר?!" היא אומרת ומחבקת בכל הכוח. " אני אוהבת אותך, גבר שלי, אוהבת בדיוק כמו שאתה, אוהבת להזדיין איתך, אוהבת לראות אותך מאונן מולי או משתפשף בי, אוהבת אותך סיסי, אוהבת אותך כנוע, אוהבת אותך בכל ליבי"
