חשוך בחוץ ויורד גשם, אני בדרך הביתה, נסיעה ארוכה, המוזיקה מעבירה את הזמן והנוף מהחלון כבר השתנה, פחות ירוק, יותר אפור בטון. מלא מחשבות רצות לי בראש, בלי סדר או קשר הגיוני אבל תמיד זה מגיע אליה, מתנקז בה. היא המרכז של החיים שלי, של הנשמה שלי, האוויר בריאות שלי. הרבה זמן לא הייתי כלכך הרבה שעות מחוץ לבית, רחוק ממנה... אולי כשאגיע הביתה היא תשכב על הספה ואני אניח עליה את הראש והיא תלטף לי הראש. לא צריך עכשיו מילים, רק קרבה. אין כמו בבית, אני אוהב להיות בבית, עם התה בלי לימון והספרים הישנים, עם אותה אהובה ועם אותם ההרגלים. היא תפסק את הרגליים ואני אריח את החרמנות המתוקה שלה. אני לא אשאל שום דבר והיא לא תגיד מילה. אני ארד על הברכיים, אלקק אותה והיא תלטף לי את הראש. אח"כ אכין לנו קפה ונראה איזה פרק, לפני שהיא תירדם היא תבקש ממני להראות לה כמההתגעגעתי אליה ואני אלטף את עצמי עד שאגמור בתחתונים.
לפני 3 שנים. 25 במרץ 2021 בשעה 4:40