לפעמים אני לא מבין מה היא עושה איתי
לפעמים אני מרגיש שמגיע לה מישהו טוב ממני
לפעמים אני מרגיש שאני ממש לא ראוי לה
לפעמים כואב לי בלב ואני לא יודע מה לעשות
לפעמים נגמר לי האוויר ואני צריך אותה עוד יותר
אבל אני אשתוק ולא אומר מילה
שלא תחשוב שאני חלש
הבטחתי לה שאני אשמור עליה ואטפל בה
עד סוף העולם
אפילו חתמתי על זה בכתובה באהבה חסרת גבולות
אז מה פתאום שאבקש שתטפל בי
אני שונא לבקש עזרה
אני שונא להרגיש כלכך לא ראוי לה
אני בטוח שהיא לא תבין למה אני מרגיש ככה
אני בטוח שהיא רואה אותי אחרת
מבעד למשקפיים של האישה המאוהבת
אבל האם זה מספיק?
האם אני ראוי לה?
האם אהייה ראוי לה גם מחר? בעוד שנה?
בעוד שלושים שנים??
אני לא יודע
לפעמים אני צריך שהיא תכאיב לי אבל לא בגוף
תכאיב לי בנפש
תכאיב לי כלכך חזק
שארד הכי נמוך שאפשר
למקום ממנו אפשר רק לעלות
ואני אעלה בחזרה, בכל הכוח
אטפס הכי גבוה, הכי מהר
כדי להיות ראוי לה
לפעמים כל מה שאני רוצה זה להיות ראוי לה
שלה
* אירועי אתמול מוציאים לי את החשק, אבל הבטחתי לעצמי לא להתעסק בזה כאן.
** אני אוהב את הטקסט הזה, למרות שהוא לא פשוט, הוא סוג של תזכורת בשבילי
*** אין מה להיבהל, הכל מעולה ויהיה עוד טוב מעולה