היא נסעה למשרד והילדים במסגרות ולפני שאני יוצא למשרד, אני חייב להשתיק את הרעש הזה שמזמזמם לי במאחורה של המחשבות וחונק לי את הנשמה. אני מתפשט ושולף את הפלאג הגדול מהמגירה. החור שלי מקבל בקלות את הכיפה אבל החלק העבה לא רוצה כלכך להכנס. אני כלכך קרוב ורק טיפה של סבלנות מצלילה לגרום לגוש המתכת למלא לי את התחת.
הזין שלי רפוי ולא נראה שאצליח להעמיד אותו, מרוב רעשים בראש. כמה דקות של מחשבות שרצות בין גברים, נשים ומה שביניהם ושום דבר, לא באמת מגרה אותי. אני צריך משהו חזק יותר, זימתי יותר, סוטה יותר, משהו מטונף, אני צריך השפלה שתפרק לי את הנשמה ועל הדרך תעמיד לי את הזין.
אני לוחש משפטים שסוחטים לי את הנשמה, הפעם אין דמעות, רק זקפה קשה. אני מניח את הראש, עוצם את העיניים ושולח את עצמי למרתפים האפלים של הנשמה שלי. אני מדמיין אותה וגבר אחר, גבוה, חסון, חתיך, גבר-גבר, זין גדול ועבה. הם צוחקים עליי, על הזין הקטן שלי, על הנשיות שמתפרצת ממני. רק ככה אני מצליח להגיע לגירוי מקסימלי.
אני כלכך קרוב לגמירה אבל זה לא מספיק לי, אני צריך לרדת נמוך יותר. בידיים רועדות אני מצלם את הפלאג ממלא לי את התחת ואת הזין הזקור שלי. אני שולח לה את התמונות ומתנצל שלא ביקשתי רשות. היא שולחת לב כחול והודעה שהיא אוהבת אותי הכי בעולם. רציתי תגובה אחרת, שתמשוך אותי למטה.
אני זורק את הטלפון ומתמסר למגע של הידיים על הזין המגורה שלי. אני מתמסר למילים ולתמונות שלוקחות אותי לקצה, לריגוש מטלטל, לאקסטרים של האקסטרים של הזימה הכי מטונפת שיכולה לצאת ממוח אנושי. אני לא צריך הרבה ולא מסוגל להפסיק, אז אני מרשה לעצמי לפרוק את כל החרמנות מעורבבת בכלכך הרבה רגשות.
אני שוכב עוד כמה דקות כשהבטן שלי מכוסה בזרע, אני משתדל לחשוב על דברים אחרים, לזמזם שיר, לחשוב על מה להכין לילדים לארוחת צהריים, כל דבר שאין לו קשר למה שקרה כאן עד לפני כמה רגעים. אני הולך למקלחת ומתחמק מהמראה. הפלאג עדיין בתוכי ואני דוחף אותו החוצה ואז מגיעה תחושת ריקנות כזאת...
בדרך החוצה מהבית, אני רואה הודעה ממנה "היה לך כיף?"... התשובה הרי צריכה להיות פשוטה "כן" אבל אני הרי לא יכול להיות פשוט ולא מוצלח כלכך בתשובה של כן ולא... בראש יש תשובה ארוכה ומורכבת אבל וויתרתי עליה ועניתי "כן, אבל איתך יותר כיף"
