נחיל של מכוניות עושות את דרכן מפה לשם ואני ביניהן. שכחתי כמה זה מטופש לצאת בשעה כזאת. קפה מר נוזל לי בגרון ומתחיל להרגיש שאני מתעורר... כבר כמה ימים שרצה לי המחשבה הזאת בראש
אם היה לי אומץ הייתי מוצץ עכשיו לגבר
אם היה לי אומץ הייתי מקבל זין בתחת
אם היה לי אומץ הייתי מקבל את הסטרפאון שלה
אם היה לי אומץ הייתי מקבל מקלחת זהובה
אם היה לי אומץ הייתי יורד על הברכיים ומאונן מולה גם
כשהיא באמצע ישיבה.
אם היה לי אומץ הייתי שותה את כל הגמירות שלי ושלך
אם היה לי אומץ הייתי רואה אותה מזדיינת עם אחרים
אם היה לי אומץ הייתי שותה את הזרע שלהם מתוכה
אם היה לי אומץ הייתי המאהב של המאהב שאין לה
אם היה לי אומץ הייתי צונח, מטפס על הרים, צולל
אם היה אומץ הייתי מגשים את כל החלומות שלי
אבל אין לי אומץ
אני מפחד מהצל של עצמי
מפחד מסיכונים, משינויים
פחדן
לפעמים... זה גם בסדר
אתם יודעים מי היה אמיץ? גבריאל בלחסן, היה אמיץ.
אחד האמנים הכי אמיצים
פרחים רעים והדיכאון חמוץ וארור
אני שוכב על המיטה כל היום וחושב
על איך אני מסיים את החיים שלי,
כדור פורח אבוד בשמיים
משקולות פלדה בגוף, בראש
אני חולה אלוהים אני מסתכל על הזריחה בסרט בטלויזיה
ומתגעגע לשמש שהכרתי לפני שהתמוטטתי
מתגעגע לצבע של הדברים לפני שהפכו כהים
שום דבר לא מזיז אותי
אני רוצה להקיא את כל היאוש הזה החוצה
והזמן מזדחל לו, דלת נפתחת, שמש מתה
ציפורים מברזל מצייצות, העיניים שלי חצי סגורות
מתבוננות בדשא וזה כואב כואב לשקוע ככה
באמצע החיים ולמות כל יום מכל דבר שזז
לעשן בשרשרת לחבק את הסיגריה
לבקש ממנה להתפלל שהנה אתה קם בבוקר והכל היה ואיננו
נספג בזיכרון
וגבריאל קם ממיטת החולי ומתחיל לשיר
שיר הלל לזמן האמיתי שבו אתה נושם
את הנשימות האמיתיות שהן מלאות הוד
והטל נוחת על הגוף המאושר שלך וממלא אותך חיים
לנשום את השמים לדרוך יחף על אדמה לחה לחייך
לרקוד באויר כאילו בלי משקל
להרגיש את המוזיקה בגוף מרחפת בחלל הנשימה
לשיר, לקפוץ מהמיטה בהתרגשות מיום מלא הפתעות
מסתם התרגשות כזאת
לשתות קפה ולהרגיש את הטעם
לחבק מישהי, לחבק משהו, לגעת ברוח
לראות את הצבע של הדברים
לשוחח עם מישהו סתם בלי לכאוב לא לכאוב
איפה זה לאן זה נעלם
חושך צלמוות איש חול מתפורר עם כל צעד
הלמות הרגל על האדמה מפוררות אותי
אני מתחבא מהעולם בתוך מיטה
גלגל העין בוהה דומם חשיכה ניראית
צל מן העבר חולף, אני נחנק
מה שווה עין עגולה מול השמש
את כל הכתבים שלי שרפתי בכיור
היד שאוחזת בעט מפחידה אותי
כמו התהום הגדולה שלתוכה נפל עולמי שהוא קטן וצר
כמו סמטה חשוכה
והעין רואה את כל המכוניות והמגבות שתלויות על חבל
נעות ברוח לוחשות לאבנים שלוחשות לצמחים
גבריאל מה קרה לך, נע כמו צל רואה את המראות ולא יכול להם
לדבר זה לשרוק את המילים מהריאות וזה מותיר אותי מותש
תיקון יגוני מנחה לפניך
כלב עם עין פצועה ננשך בקרב איתנים בלילה של תלמי אליהו
ואין למי להתפלל ואין ממי לבקש
כי הלילה שנפל על סדום חשוך מאוד
.והבוקר לא מאיר ולשמש אין צבע
כוס אוחתו כל המילים והמנגינות והדיבורים
רק לקפה יש טעם וסיגריות בוערות וגם זה בקושי בתוך הגיהנום הזה
אני מפוצץ בכדורים ולא רואה את הסוף של הדבר הארור הזה
מסתובב כמו בחלום גרוע במיוחד
ואין לי מילים בכלל לתאר את התחושה
הכל חמוץ וסמיך איך אפשר לתאר סבל נפשי כזה
הכל מת, מת
הכל שונה
אני זה לא אני
אטום ודביק
כוס אוחתו על הכל
עץ אגוז - גבריאל בלחסן
