היא מחכה לי במיטה, עירומה, אחרי מקלחת, שקועה במשחק בנייד. הכי הגיוני מבחינתי היה לרדת על הברכיים, בין הרגליים שלה ולהעניק לה את ליקוק הכוס הכי מפנק שאני מסוגל להעניק, אבל אני אשכב לצידה ולא אגיד מילה, אח"כ כבר התסכול יבעבע בי ובמקום להגיד משהו, אני אסתובב ואנסה להירדם.
בבוקר, היא תזמין אותי לבוא קרוב ואני אעביר את הידיים שלי לאורכה ולרוחבה, נזהר לא לגעת בטעות בשדיים, כאילו זה שדה מוקשים. הידיים שלי כאילו סורקות אותה ומציפות אותי בתחושות שקשה להסביר, זה הרבה יותר מאהבה, זאת הערצה אבל כלכך עצורה, מבויישת, מפוחדת. ממה בעצם? מהצורך הזה לגעת, להרגיש, לעשות לה טוב, לספק אותה, לענג אותה ולא דרך האינסטינקט הגברי החייתי, זה שלא פעם מערער לי את היציבות והאיזון, זה שמעורער בי תחושות גועל...
היא מסתובבת ועכשיו הפיתוי כלכך קשה. אני מלטף ומנשק לה את הגב, אין לי שום דרך להסביר למה זה כלכך מגרה אותי, מה יש בגב שלה שמציף אותי בכזה רעב?! הזין שלי מתקשה בתחתונים הנעימים שלי ואני מרגיש את הרטיבות. אני מעביר יד להרגיש וזה מגרה אותי אבל בו זמנית מכניס אותי לסוג של חרדה. "אתה יכול להשתפשף", היא לוחשת ואני רועד כולי מפחד מהול בחרמנות ותשוקה.
אני משתפשף בה בעדינות, נאנח בשקט. האקט הזה מוציא ממני משהו כלכך עמוק, אבל מצד שני מערער את הגבריות שלי. למה תמיד חייב להיות צד שני?? אני כלכך קרוב, אני צריך את הפורקן הזה, את כל עסקת החבילה הזאת של הפורקן, את השחרור, את התחושות המעורבות של חולשה, השפלה, זרע בתחתונים.. אני לא יודע אם היא ערה, או מנומנמת וזה מרגיש לי רע, אני לא יכול להמשיך, גם כשאני כלכך קרוב, גם שהזין שלי כלכך קשה, גם שהמוח שלי מוצף... אני מפסיק, מתרחק קצת, שהיא תרגיש שאני קרוב אבל בלי לגעת... אני נגעל מעצמי ולא אומר מילה, כואבות לי הביצים אבל אף אחד לא מת מקצת חרמנות.
* שכב בטיוטות מלא מלא זמן אבל נשאר רלוונטי
