אני איש של בוקר, תמיד הייתי. גם החרמנות שלי בוערת בי הרבה יותר בבוקר. בערב, יש פחות אנרגיות, ילדים, סידורים, נטפליקס (כמה פעמים אמרנו, מץ"מחר רק פרק אחד ואז הולכים להזדיין", וזה נגמר בשלושה םרקים ?!).
פעם, שהיינו צעירים ונטולי ילדים, היינו מזדיינים מלא בבוקר. "אני אוהבת ללכת ממך שהזרע שלך ממלא אותי ומזכיר לי אותך לאורך כל היום", היא היתה נוהגת להגיד לי, כשעוד גרנו באיזורי חיוג אחרים, לפני שעברנו לגור ביחד.
אני אוהב את הבקרים האלה שהיא נוסעת למשרד ויש לי קצת זמן להיות לבד. אני אוהב לגעת בעצמי (במיוחד עם הפלאג שממלא אותי כלכך טוב) ולתת למחשבות להשתולל בראש. ככל שהמחשבות משתוללות יותר, כך עוצמת האורגזמה שתבוא דקות בודדות אח"כ, תהייה עוצמתית ומטלטלת יותר. פעם הייתי מסוגל לאונן שעות על גבי שעות ולהתאפק עד לפורקן. היום מספיקות לי כמה דקות בודדות כדי לעבור את נקודת האל חזור.
הבוקר, אחרי שהיא נישקה אותי ויצאה לדרכה, הזין שלי היה עדיין רפוי, אבל לא יכולתי להפסיק לגעת בו. נזכרתי בחלום שהיה לי, שאנחנו הולכים עירומים בחוף ים (לא ברור כי אני שונא את הים) והזין שלי נעול. אני זוכר איך הלכנו בגאווה, בלי שום בושה. המחשבה הזאת הטריפה אותי והזקירה אותי. הרגשתי את הטיפות הראשונות כבר נוטפות.
הייתי קרוב אבל לא רציתי שזה יגמר, אבל הילדים עוד מעט יתעוררו ואין יותר מדי זמן. הדילמה היתה קשה, אז שאלתי אותה מה לדעתה, אני צריך לעשות. היא ענתה שאני צריך להישאר מיוחם. חיוך מפגר נמרח לי על כל הפנים והיד נטשה את הזין שלי שחזר למצבו הרפוי.
זאת הזדמנות טובה להגיד לה תודה.
יום נפלא לכן ולכם
